לעוזי, תגובת המשך
הוספת תגובה לדף  שיתוף, הדור הבא - ככל שאני נחשף למעגלי הצעירים האידיאליסטים, בנערן וברביד, בקומונות העירוניות ובתנועות הנוער, כך גוברת הכרתי שיש עתיד לרעיונ
שם הכותב:  יואב
נושא / כותרת  לעוזי, תגובת המשך
תוכן ההודעה:  שני ציטוטים של בן -אהרון לטובת הדיון בניינו. הציטוטים מדברים בעד עצמם. רק אומר כי אין ספק שהמציאות קשה בקיבוץ. אך גם אין ספק שהיא אף פעם לא היתה קלה. הקושי אינה המצאה של שנת 2006, ועדיין אנשים בחרו ברוח שונה מאשר הכניעה ליאוש. לא יודע אם זה ישכנע אותך במשהו אבל זהו הצו החינוכי שלאורו יש לחדש את פני הקיבוץ:

בטרם מדינה בנינו דפוסים של חברה חדשה, חברת-עבודה
בארץ. התנועה הקיבוצית,
התנועה המושבית, חברת
עובדים, האיגוד המקצועי, כל
מערכות העזרה ההדדית,
הפעולה הקהילתית, תנועות
הנוער, המערכות החינוכיות, הספרות - כל זה נבנה ללא אמצעים שלטוניים. וזה סך-הכל של ההגמוניה הפועלית. ועל-כן אין זה ודאי שעיצוב פני חברה - אם מדברים על ערכים, על אורחות חיים, על נורמות - קשור בהכרח בשלטון פוליטי. כי אתה הרי יכול לשאול את עצמך: מה נשאר מהשלטון של בן-גוריון? מה נשאר מאי-השלטון של טבנקין? או של גבתי? או של קדיש לוז? או אפילו של ברל; שהרי ברל לא היה מזוהה עם שלטון. ברגע שאתה ניגש לנתח מה שרד מכל אלה, אתה אומר: הנה פה המפעל הקיבוצי, ופה המפעל של חברת העובדים - ואל מול כל זה הנה מנגנון המדינה, גבולות המדינה, המעמד הבינלאומי. אף זאת: דומני שמבחינה פילוסופית דווקא השלטון המדיני הוא שמנוע, באופן מהותי, מלעצב חברה. כוחות מהפכניים עשויים לעצב פני-חברה כמעט בכל שלטון מדיני. אני אומר: כמעט. אינני רוצה להגזים. יש בעיה איך לעשות זאת במסגרת
דיקטטורה, למשל. אבל אם אנחנו מדברים במסגרת שלטון דמוקרטי, אזי הכל אפשרי.
מתוך - "שיחות עם בן אהרון", דן שביט

וציטוט שני
מסתבר, שיש דבר כזה - נשמה, נפש, רוח, ואיש אינו יודע להגדירם, אך יודעים שזה חומר בלתי מתכלה. והנפש הזו, הבלתי נרגעת, השוקקת, פורצת מדי-פעם-בפעם. והיום יוצאים אותם ההמונים, ראיתי אותם, נותנים את דמם ונפשם כדי לסלק את הדיקטטורות. ההמונים האלה מפגינים עכשיו ואינם יודעים לאן הולכים ומה ייוולד מתוך התוהו ובוהו הזה. ... אך אין מקום לייאוש, וזה מן הדברים החשובים ביותר, כי דווקא הימים האלה מוכיחים שהאדם בלתי מנוצח. בשבילי זו הנחמה, אולי היחידה נוכח התוהו, שבכל העובר על המין האנושי - הפיתיונות, הדיכאונות, ההשפלות, ההתערבויות
וההתנסויות - קיים מה שנקרא 'אפינטעלע אדם'. יש משהו באדם שלא נרגע, לא נכנע ולא מותש, והוא קם לתחיה מחדש, לחפש דרכו אל מה שמעבר למצוי, ועל-אף הכול מקווה לישועה. ובטן מלאה וחופש דיבור אינם מרגיעים אותו.
רב שיח ביד טבנקין בשאלה "היש עתיד לסוציאליזם הדמוקרטי?"
מתוך - מבפנים, כרך נב'
העתקת קישור