לעוזי ב"צ בוקר טוב, קבל ד"ש של המילה האחרונה...
הוספת תגובה לדף  רכב השטח כמשל - מובילי המודל המכונה במקומותינו "קיבוץ מתחדש" מזכירים במידה רבה את נהג רכב השטח הקפיטליסט ואת התנהגותו היהירה בכביש
שם הכותב:  המילה האחרונה
נושא / כותרת  לעוזי ב"צ בוקר טוב, קבל ד"ש של המילה האחרונה...
תוכן ההודעה:  לעוזי בן-צבי, אישינג, סין
אני מקווה שתראה את תגובתי זו, תגובה ל-59 שלך, לאחר העבודה, תקרא בשקט, על כוס קפה.
האמת שכותרת התגובה שלך קצת הממה אותי, "לקום מן האפר", פשוט היום מציינים את יום הזיכרון ליום השואה והגבורה... והקונוטציה לנושא בלבל אותי קצת... מה לעשות, ליהודים, ובעיקר לישראלים שביניהם, החיים הם מאד צפופים. בנושא הגבורה, גאוותי להשתייך לתנועה של מרדכי אנילביץ', צעירות וצעירים גיבורים אחרים.

עוזי, כמוך, וודאי רבים אחרים, גם אני מתגעגע לנעורי, לקיבוץ-של-פעם, כפי שאמרתי, נעורים, רעננות, תקוות, כשכל המסע עדיין נפנינו, בנות גילנו יפות-יפות, החבר'ה על הכפאק, עובדים קשה ומשתוללים על הרכבים בענפים... הילדות והנעורים הכי יפים בעולם!! אין לי ספק בכך.
אבל... אינני עושה אידיאליזציה של העבר, של הקיבוץ-של-פעם. היום קיבוצי הוא קיבוץ-קיבוץ הרבה יותר טוב בכל קנה מידה. נקודה.
יותר טוב בהתייחסות העסקית-כלכלית, בהיבטים החברתיים-תרבותיים,
יותר טוב בחשיבה על העתיד (חסכון, פנסיה, חיזוק/סגירת/פתיחת ענפים לפי הצורך),
יותר טוב בטיפול בזקניו, בבצ"מים (בעלי צרכים מיוחדים), במסלולי צעירים במתן חופש להתנסות בחוץ, ללמוד ולהחליט באופן חופשי איפה, באיזה צורה ועם מי לחיות...
הקיבוץ היום יותר טוב בדמוקרטיה, בבחירת מנהלים/רכזים, יותר מפוקח, "ריאלי", לוחמני בחוץ, סולידרי בפנים.
החבר/ה, הזקן/ה, הילדה, הנזקק/ת, הנלקט/ת והצעיר/ה, וגם ה"שכבה המקיימת" (כדבריך על עמיעד), היו והינם במרכז , כאדם וכחבר/ה.

זאת הנקודה עוזי: רק בחברה סולידרית החבר יכול להיות במרכז, כי רק בה יש "מעגל" סביבו שלא נותן לו ליפול (כמו התרגיל בצבא שאתה נזרק אחורה ללא הכרה ונראה האם יתפסו אותך לפני שתגיע לקרקע – על עיוור החברה נזרקו בביטחון מלא שמישהו אכן ימנע ממנו את ה מכה ברצפה). רק בחברה שהאנשים לא "נדחפים" למרכז, ולוקחים זכויות בכוח, רמייה ושקר, רק בחברה סולידרית בהכרה, אפשר לקיים את הערבות ההדדית השומרת עלינו, כאשר אנחנו שומרים על כל האחרים. זה היסוד של החברה האנושית, השבטית, שבה הציידים (כדוגמה) הצליחו להתקיים ולהתפתח רק בעבודה צוות חברתית ומשותפת, מסונכרנת ומתואמת אל מול הסכנות ואתגרי הקיום הקשים, אז והיום.

בחברה אגואיסטית, בה קיימים חשדנות, עוינות, תחרות, ואפילו איבה ושנאה בין חבריה, האדם לעולם איננו במרכז... אין מעגל סביבו, הוא לא מרכז של שום מעגל. בחברה כזאת רק המדינה הסוציאל-דמוקרטית תציל את האדם במצוקה מליפול: הביטוח הלאומי, הבטחת הכנסה ואבטלה, ביטוחי בריאות, חינוך עד האוניברסיטה, רק במדינות מעטות זה קיים עוזי, לצערי, האדם שם זוכה איכשהו ב"רשת ביטחון" פרי התפיסה הסוציאליסטית. ברוב המדינות זה איננו קיים!! השוק החופשי קיים, ביטוחי הממשלה שהופרטו, והדאגה המשותפת שנעלמה... בה האדם נופל ונופל...
החברה למען האדם, ואדם בונה חברה לטובתו הוא. כאשר האדם הוא למען ההתארגנות, המסגרת, ה"תקנון", עוזי, זה לא סוציאליזם, זה פשיזם = המסגרת למעלה (מה לעשות? ויש שמות לדברים, זה התחיל מספר "בראשית" לתת שמות לדברים על מנת שלא נגיע למגדל בבל).
הקיבוצים והמשטרים ש"התבלבלו" בין עיקר לטפל... בין האדם והמסגרת, באמת קרסו עם התפתחות תודעת החופש, השוויון, האחווה (סיסמת המהפכה הצרפתית?) זכויות הפרט והאזרח בעידן המודרני. רוב העולם עדיין לא הגיע לנקודה זאת, מה לעשות? להסתגל לימי הביניים ולהשלים עם "האדם לאדם זאב"?

עוד נקודה שעולה מתגובתך זו, 59, היא מהי נקודת המוצא של קיבוצים שיתופיים לעבר הפירוק הדיפרנציאלי. זאת סוגייה שניסיתי לפתוח, לברר, לדון להסכים איתך בתגובות קודמות, אבל לא כל כך הצלחתי.
על פי מיטב ידיעתי ואינני מומחה, מקרה עמיעד הוא קיצוני. רוב הקיבוצים שהפריטו עצמם לדעת, עשו זאת מתוך משבר כלכלי, כי לא ניהלו את עסקיהם בתבונה בשנות ה-80 המוקדמות: הלוואות, השקעות מיותרות, אי-חסכון לפיתוח יצרני-ממשי, הסתבכויות בשוק ההון ובעיקר אי-טיפוח הקיבוץ-קיבוץ והבאתו למאה ה-21 ברוח הדברים שכתבתי למעלה ובגובתי מס' 58.

לדעתי עוזי הכשל שלהם לא היה רק כלכלי כמובן, החוסן האידיאולוגי, החוסן האישי והחברתי היו רופפים מאד, ושכבת מנהלים (כושלת עד כאן) ראתה הזדמנות "לעשות לביתם" בתירוצים שונים וביניהם ה"פרזיטים", אבל לא רק. "אם כבר אז כבר", כאשר יש רוח גבית חזקה מאד באווירת ההפרטות של הניאו-ליברליזם הכלכלי ונערי שיקגו מבית ספרו של מילטון פרידמן, רייגן, טאצ'ר, ארליך ועד ביבי בארצנו הקטנה... כאשר לתנועה הקיבוצית לא קמה מנהיגות אידיאולוגית, פוליטית, מוסרית שתביא אלטרנטיבות אמיתיות, "תכלס בשטח" למצוקות החברים הפשוטים ו / בקיבוצים הקורסים. התנועה בשנים האחרונות לא היתה אלא "חותמת גומי" למתן לגיטימציה ליועצי ההפרטות הפרטיים שהסתובבו עם "תורתם" ב"שטח", האכילו את הנהגות הקיבוצים (בכספי החברים) במתכון המבוקש של ההפרטה, תוך מתן עדיפות מובהקת בחלוקת (כספי ונכסי הקיבוץ) העוגה מחדש לשכבה המובילה כי הם-הם מזמיני העבודה אצלם. פשוט, סגור וחלק, רץ כמו אש אם אתה מוסיף לזה את אמירתך בתגובה קודמת: "היו חברים שרצו שישקרו להם", כתבת.
לסיכום, נראה שאפר לחלק את מקורות ההפרטה של הקיבוצים לכמה קבוצות. עמיעד (כדוגמה) יהיה בקב' הקיצונית... דוקטורנט/ית ודאי יערוך פעם מחקר "פוסט-מורטם" ואז נדע על בסיס נתונים בדוקים את מאפייני הקבוצות האלה.

הערה אחרונה להיום עוזי, למיטב ידיעתי ד"ר שרה אדום לא בצוות "מעוף לקיבוץ", במאמריה כתוב: "הכותבת היא יועצת לניהול, מתמחה בהדרכת דירקטוריונים והנהלות בכירות, וסמנכ"ל פיתוח ארגוני בחברת ק.מ.ה - לניהול קיבוצים" (ניר מאיר) ולא ב"מעוף". ראיתי פרסומים של "מעוף" באתר הזה ושמה לא מופיע בהם. אני מציע כדאי לכולנו להקפיד על הפרטים, כי רק מהם נוכל, אולי, לקבל תמונה יותר נכונה של המציאות ("ריאליה") על מנת להבין ואולי לכוון אותה.

דרך אגב עוזי לא מצאתי את שיריך באתר
www.shin1.co.il
קשה לחפש, בלתי אפשרי למצוא, כתוב לינק ישיר לשיריך, תקל עלי.

יום טוב, גם לך עוזי
המילה האחרונה, 25.4.2006

העתקת קישור