לעוזי - בהמשך לתגובה 54
הוספת תגובה לדף  רכב השטח כמשל - מובילי המודל המכונה במקומותינו "קיבוץ מתחדש" מזכירים במידה רבה את נהג רכב השטח הקפיטליסט ואת התנהגותו היהירה בכביש
שם הכותב:  המילה האחרונה
נושא / כותרת  לעוזי - בהמשך לתגובה 54
תוכן ההודעה: 
אהלן עוזי! כייף לפגוש אותך!
יותר מפוייס, יותר רגוע, ו... מדבר לעניין

באמת שמחתי על דבריך מה-24.4, דברי טעם וכנות.
נראה לי עוזי שאנחנו מתקרבים לעיקר, והוא הסכמה על ההבדלים בין "רעיון הקיבוץ" לבין "יישום הרעיון". כלומר נראה לי, אם הבנתי נכון, שאתה מצדד ב-הקיבוץ אולם כאשר גילית עוולות בעמיעד חיפשת משהו אחר כי (ציטוט) "הפילוג בין החברים, השינאה, השקרים, הגיעו למצב שפשוט לא ניתן היה לחיות יותר עם חלק מהחברים, הבנתי שאת הסגה הזו צריך לסיים". אינני יודע מה היו הסיבות לקרעים החברתיים אצלכם, ממך זה נשמע נורא, גיהינום ממש. תסכים איתי שאלה לא נובעים מה"שיטה", אלא מהאנשים עצמם, מהמרקם האנושי-חברתי, מתרבות הדיון וניהול המחלוקות, אלא שונים מיישוב ליישוב, מקיבוץ לקיבוץ, ממדינה למדינה... יש קיבוצים שעברו משברים כלכליים קשים, אבל הלכידות החברתית ותבונת ההנהגה ורגישותה שידעה להוביל את כולם וביחד לשגשוג.
אף אחד לא עיוור לפגמים של הקיבוצים שיתופיים, כולנו מודעים להם, אבל כפי שאמרנו, החוכמה והאומץ היא לאבחן בין עיקר למשני, ולשכלל כל הזמן את הניתן והראוי לתיקון, מבלי "לזרוק את התינוק!!. אצלך אני מרגיש געגוע אמיתי לקיבוץ בו גדלת ואהבת, עוד ציטוט ממך: "אתה ממש לא מבין אותי וחבל, עשיתי כל כך הרבה למען שעמיעד ישאר שיתופי וטוב".
אני כן מבין אותך עוזי, תאמין לי, עכשיו שאתה ברור, כנה ורגוע, אפשר סוף-סוף להבין אותך. אתה מסתכל אחורה אל הקיבוץ שלך, עמיעד "של פעם" בגעגועים, לנעורים ולרעננות שלו ושלך, אתה מתאר זאת מהיבט החוויתי-רגשי-אישי (החשובים כל כך), ואני מרשה לעצמי להוסיף להסתכלות על ה-קיבוץ היבטים נוספים:
- ההיבטים הרעיוניים / אידיאיים ואידיאולוגיים (חשוב לנו בעולם מטורלל), מאיפה ולאן אנו חותרים?
- את ההיבטים המוסריים: מה ראוי / מה לא – תשתית ערכית, ב"חתירה" הזאת.
- היבטים כלליים: מה היינו ומה עשינו למען המדינה / העם היהודי / העולם שלמד כ"כ מאיתנו.
- ההיבט הפוליטי/פרקטי: חיבור למערכות המשפיעות במדינה למענה ומעננו, העבודה/מרצ... ייצוג פוליטי וכד.
- וכמובן את ההיבטים של צרכי האדם (מסלו?) הראשוניים, השניונים וכד', החל ממזון, סיעוד ובריאות, חינוך וקורת גג, ועד החירות, הסוליריות, האחווה ומילוי כל הצרכים הרגשיים, החברתיים, התרבותיים והאינטלקטואלים של כל אחד ואחד.

כל אלה ואולי עוד עוזי, הם הממדים השונים של החיים שלהם הקיבוץ המודרני, במאה ה-21 חייב לענות, ביחס לעצמו, ביחס לחברה הישראלית והצעותיה, ביחס לאפשרויות העולם הפתוחות היום לכולם, ובעיקר ביחס לרצון חבריו (רצון לתת, רצון לקבל ובעיקר רצון לעצב ביחד את האתגר העצום הזה).

כפי שכתבתי, כל דבר חי זקוק לטיפול, טיפוח, החלפת תאים, התרעננות. גם הקיבוץ-קיבוץ, לשם שמירת העיקר מפני הטפל, ראוי באמת להתחיל דיון, כפי שאתה מספר שמתנהל עם זמי, בנושאים האלה. וכמה נקודות נוספות:
- קליטת צעירים, קרנות להורים לדחיפה לבנים עוזבים (ונשארים), חופש, עידוד בבחירת מקצועות המתאימים לענפי המשק, ראינו שככל שצעירים תופסים יותר אחריות ממשית במשק ובחרה שלנו, כך סוחפים עוד צעירים להשאר ולהשתתף.
- שיוך פירות הנכסים עכשיו (מעט ובזהירות) קרנות חיים. תקנון רדום,
- תקנון רדום,
- יזמויות, יש הרבה רצון ליזום, צריך לבחון כל יוזמה מבחינה עסקית, ולבעלות סיכויים לדחוף, ללוות, להדריך עד ההצלחה הכלכלית (חברתית גם), או לסגור... לפעמים.
- סגירת ענפים, בדיקת הוצאות השירותים והתקורה – באופן מתמיד וקפדני.

אנשי "מעוף לקיבוץ" מתמחים, כך שמעתי, בנושאים האלה, היו גם בקיבוץ שלי, ועושה רושם של מקצועניים שמדברים תכלס (לא מעתיקים מקיבוץ לקיבוץ...).

איננו שומרים על הדיפרנציאליים עוזי, בקטעים הקודמים רק אמרתי שמתוקף ההשקפה שלי, אצלי תמיד עדיף מקום עם יותר ערבות הדדית מאשר עם פחות, אינני מאמין, כמוך, בתוחלת של "המשתנה", כי אין לא "שיווי משקל" פנימי לאורך זמן, אבל לעומת הג'ונגל החיצוני, שמייסדיו יהיו מוגנים כמה שיותר לאורך כמה שיותר זמן.

איננו מתעסקים עם הדיפרנציאליים, אבל כחובב גם מוזיקה, אינני סובל זיופים, העיקר כפי שכבר הבנת ממני, הוא לחפש כל הזמן שכלולים ופיתוחים עדכניים לקיבוצים השיתופיים, ככה אני מאמין ומחליט להאמין (לאור האופציות שאני רואה בעולם). אני מקווה שהעבודה עם זמי תישא פרי, בכל אופן אני מבקש מכם לפרסם כאן, לכולנו את הדברים.

סין... אני מקווה שהעבודה בסין תהיה מעניינת ותועיל לעמיעד ולך. עם יותר ממיליארד סינים, אני אישית הייתי מרגיש בדידות נוראית שם, אבל טוב, מזל שאפשר לבחור.
עוזי אם מסין הרחוקה תרצה לתרום עם זמי או לבד, לקיבוץ-קיבוץ, כי אני בעד שותפים-שותפים... אז הברכה שלי היא כפולה ומכופלת!

בברכה,
המילה האחרונה
(במשפט קטןאחד מתוך ספר ענק).
העתקת קישור