טאפט יקר - למילה האחרונה
הוספת תגובה לדף  רכב השטח כמשל - מובילי המודל המכונה במקומותינו "קיבוץ מתחדש" מזכירים במידה רבה את נהג רכב השטח הקפיטליסט ואת התנהגותו היהירה בכביש
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  אישינג - סין
נושא / כותרת  טאפט יקר - למילה האחרונה
תוכן ההודעה:  טאפט יקר ונחמד
עניתי לראובן גוטמן, חבר ותיק בקיבוץ שיתופי, תקרא תשובתי, היא ממצא הכל בעצם, את אמונתי ואת אי אמונתי, אני לא מבין מדוע אתה ואני, ואחרים כאן עוסקים באובסיסביות במה שהיה, או במה שיש לכם בקיבוץ השיתופי הנהדר שלכם, אני באמת חושב שקיבוץ שיתופי הוא דבר נפלא, אני מתכתב עם זמי, מנסים לנסח איזה מין אמנה, אמנה שאולי תעבור בקיבוץ שלו, תשאיר אותו שיתופי ללא פגמי השיתופיים, ותתן בתוך הקיבוץ השיתופי, חרות מקסימלית לפרט, ובאותו הזמן להשאיר את הסולידריות שהיתה פעם, את הכייף של פעם, שהיה והיה נהדר, אהבתי את הכייף הזה, כן אהבתי את החיים בקיבוץ השיתופי, הייתי עיוור לפגמים, אבל התעוררתי, ואז תמונת הצבע הנפלאה שהיתה לי, התפוררה, כן, התפוררה, מה לעשות, כשנתקלתי בעוולה הראשונה, שראיתי כמה גרועים אנו בלעשות מעשי חסד של אמת, ואז פניתי למד"א, שם אתה עוזר באמת ללא הבדל גזע, מין, דת וצבע....
אתה יודע איש יקר, יש לי חלום להיות חבר בקיבוץ כזה כמו שהיה פעם, כשהייתי ילד קטן, חבר צעיר, קיבוץ קטן, 100 חברים, מאמינים בדרכם, הומוגני פחות או יותר, אבל בלי החלק בקיבוץ שחודר לך מתחת לעור, לכן טאפט יקר, אפילו ראובן גוטמן הבין שזה כייף לדבר לשם כלשהו ולא לטאפט.
אני ממש לא חושב שהדברים האחרים כ"כ חשובים, הלוואי שהקיבוצים שלכם יקלטו בנים, והרבה, אבל הלוואי יותר שהיו נותנים לכל בן חבילת יציאה כזו שתתן לו סטארט בחיים כזה שהוריו החברים הנאמנים לעולם לא יוכלו לתת לו.
אתה ממש לא מבין אותי וחבל, עשיתי כל כך הרבה למען שעמיעד ישאר שיתופי וטוב, אבל ברגע שהיה ברור לי שהפילוג בין החברים, השינאה, השקרים, הגיעו למצב שפשוט לא ניתן היה לחיות יותר עם חלק מהחברים, הבנתי שאת הסגה הזו צריך לסיים, ואחרי משבר ענק, עזיבה של 15 משפחות, משבר שיצאנו ממנו על ידי חוגים, שיחות והקמת הצוות המוביל לשינוי, זה שהוביל בסוף את עמיעד להיכן שהיא היום, משהו שהתחלתי בסוף שנות השמונים, כמו מעוף הפרפר מעל האמזונס, שיוצר סערה מעל המזרח התיכון, לא ידעתי אז לאן זה יוליך, ידעתי שחייבים לעשות מעשה כי המצב לא טוב, תבדוק את המצב בקיבוצך, את הזרמים ותת הזרמים, את ה"מעוכים" בשולי החברה, אז אני מציע שתתרכזו מעט בקיבוצים שלכם, עזבו את הדיפרנציאליים, הם כבר באמת לא קיבוצים של ממש, עזבו אותם, טפלו בעצמכם, תשתפרו, תעשו את הקיבוץ השיתופי מקום שכייף לגור בו, באמת, מה אכפת לכם מהקיבוצים שאינם קיבוצים יותר? אין לכם את הכלים לעזור להם להיות שוב שיתופיים, אין דרך חזרה, באמת, הלוואי שהיתה, אבל אין, אני חולם לפעמים להיות בקומונה קטנה, הומוגנית, אוהבת, יחידה במינה, ואולי עוד הגשים בזיקנתי את חלומי, אבל החלום הגדול, שלי לפחות התנפץ.
אני בתחילתה של דרך חדשה/ישנה בסין, במקום לנסוע לכאן 10 פעמים בשנה אני הולך לגור כאן, ללמוד את השפה, להבין את אנשיה ותרבותה, להצליח בה.
אני אמשיך לכתוב ולחלום, וכשאני כותב מתוך חלום אני משורר, וכותב שירה, שעושה לי טוב בנפש, לשורר זה כמו לצייר, תיקרא את שירי באתר שין אחד אולי תבין אותי קצת יותר.
עוזי

העתקת קישור