שמע סיפור.
הוספת תגובה לדף  רכב השטח כמשל - מובילי המודל המכונה במקומותינו "קיבוץ מתחדש" מזכירים במידה רבה את נהג רכב השטח הקפיטליסט ואת התנהגותו היהירה בכביש
שם הכותב:  אבא שיתופיסט
נושא / כותרת  שמע סיפור.
תוכן ההודעה:  בקיבוץ אחד נודע לחבר אחד שהגזבר משקיע את עודפי הכספים של הקיבוץ ב'ניירות ערך' בבורסה. הזמין החבר דיון במזכירות על מעשיו אלה של הגזבר, שאמר לו בהאי לישנא (בזאת הלשון): לך תתעסק בגידול הירקות שלך. בזה אתה מבין. לא בענייני כספים שזה התחום שלי. וכדאי שתדע - בהשקעה מוצלחת אחת של מעט הכסף שהרווחת בעונה שלימה של גידול עגבניות, שאני מקדיש לה בקושי רבע שעה פעם בכמה חודשים להתייעצות טלפונית עם מנהל בנק אחד ו'ברוקר' אחד, אני מרוויח עבור הקיבוץ יותר ממה שתרויח אתה עם העגבניות שלך אפילו ב-5 עונות". זה היה בשנות ה-70 הראשונות, בראשית ימי האינפלאציה המשתוללת (עד 400% בשנה). והתברר אז גם ש"מי שלא לוקח הלוואה, שהריבית עליה שלילית, הוא אדיוט כלכלי שלא מבין כלום בכספים" כדברי הטפתו של אותו גזבר... נדלג על עוד כמה התרחשויות (משמעותיות לכשעצמן אבל לא שייכות ישירות לענייני כלכלה), ונסיים את הסיפור בכך, שהחבר שנקעה נפשו מכמה וכמה 'התנהלויות חכמות ויודעות-דבר' של מוסדות קיבוצו ובעלי התפקידו שבו, קם לחפש לעצמו קיבוץ אחר. כך כמסתבר עשה גם אותו גזבר. האחרון 'נחת' באחד מן המושבים, נעשה גזבר גם שם, ועל מצבו של המושב אינני יודע הרבה. החבר שהתקומם נגד השקעת 'כספי העגבניות' בניירות ערך מצא לעצמו קיבוץ שיתופי לעילא ולעילא, מתקדם בניהולו כלפי 'העולם העיסקי' ו'מה-זה-סוציאליסטי ושיתופי' בהתנהלות חבריו בינם לבין עצמם. למשל: הגזבר של אותו קיבוץ' אחר' לא לקח הלוואות "כדאיות", כי הוא לא רצה להשאר חייב אפילו פרוטה לאף אחד ! אז צמצמו את תקציבי הכלכלה, והלימודים, ולא בנו בתים חדשים, ועיכבו במשך שנים אחדות את המעבר ללינה המשפחתית...עד שרווח (ההכנסות מהחקלאות והתעשייה גדלו, ולעומתן האינפלאציה הודברה, וגזברי הקיבוץ יכלו - - - ל ה ל ו ו ו ת לאחרים (ארגון קניות למשל, שהגיע עד משבר כספי) מעודפי כספי הפלפל והחלב בריבית 'הגונה' למדי.
קיבוצו הראשון של אותו חבר אלמוני, שלא הבין כלום בכלכלה ובכספים, רק "נסחף" אחר שגיונות השקפת-עולמו והרהורי ליבו ש"זה לא בסדר" להשקיע כספי עמל-שדה בבורסה, ולהעשיר אחרים (בנקים למשל)בריבית נשך - קיבוצו הראשון 'מופרט עד צואר', וחבריו נאנקים מחוסר מזומנים (למשל: חבר בן 70מן המייסדים, התבייש להודיע למשפחת החברה של בן הזקונים שלו - עירונית - שלא יוכל להשתתף במחצית ההוצאות על מסיבת חתונתם, כי פשוט אין לו מנין). הגזבר 'ההוא' כאמור עבר למושב ואין יודע מה מצבו הכלכלי כיום (הוא משכיר 'צימרים' למחייתו). ואילו קיבוצו השני, השיתופי והזהיר, של אותו גיבור של סיפורי, עלה כפורח, שיגשג ושגה מאד, ונחשב כיום כאחד מן המופתים שטרם הצליחו להיכשל ב'אי-הכשלון למופת' (כדברי מרטין בובר על הקיבוץ). וחשוב מכל: זהו עדיין קיבוץ שיתופי, בלי לבדוק כמה 'גבינה צהובה מן המטבח' או כמה חשמל צורך כל חבר בו. ואת זה אני מגיד לבני יומם ולילה, אפילו שבאים מי שבאים, תלמידי חכמים ובני-אוריין, ואומרים לי (כמו עוזי בן-צבי):"רבותיי, הגיע זמן קריאת של שחרית יום חדש. יומם של "מחדשי" הקיבוץ, מהרסיו ומחריביו שמתוכו יצאו.
העתקת קישור