נס? רצוי לשמור את המילה הזו לנס קפה.
הוספת תגובה לדף  הנס של קיץ 2011
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  נס? רצוי לשמור את המילה הזו לנס קפה.
תוכן ההודעה:  הנה דבריה של במבי בעצרת בי-ם. http://www.blacklabor.org/?p=37285#more-37285
במבי לא תדבר על שינוי סדרי עדיפויות מפי שהיא מבינה שהיא משתייכת לקבוצה המועדפת על השלטון, שהיא יקירתו.
ההעדפה באה על חשבון קבוצות אחרות.
על צדק צדק תרדוף (ד"א, מדוע צריך לרדוף אחריו ולא להגשימו ביום יום?) קל לדבר. אין בזה דבר קונקרטי מחייב.
שינוי סדרי עדיפויות הינו עניין קונקרטי, ניתן לבדוק מה הסדר הקיים ולהצביע על הסדר הרצוי.

סדר העדיפויות מבטא את סולם הערכים.
סולם הערכים השתבש בחברה הערב רבית הישראלית והשיבוש מצא את ביטויו בהפניית כספי המדינה, באמצעות התקציב, לקבוצות המועדפות.
תהליך העברת כספים אלה מקבוצות נמוכות בסולם הערכים/העדיפויות התקציבי, אבל לא בהכרח נמוכות ביכולות הכלכליות שלהן, הוא שגרם, בשילוב עם תהליכים נוספים, ליצירת ההרגשה, שהתעצמה אצל הקבוצות הלא נחשבות, שדבר מה רע קורה להן.

לפני כן השלטון הרע המניפולטיבי מצליח לבצע על נתיניו הפרד ומשול,מסכסך ביניהם,מפריח ספינים,יוצר פרובוקציות כלפי פנים וחוץ כדי להסיט תשומת הלב ממהלכיו הפוגעניים;במהלכיו השלטון הופך אותם ליחידים, לאטומים, מפרק מהם הרצון להתלכד, מייאש אותם מאפשרות כזו.
במישטר כזה קשה לאנשים להבין מציאות חייהם.
אבל...... הטבע האנושי החזירי, שאינו יודע שובעה, גורם למניפולטורים למתוח את החבל מעבר לכוונתם.

בהדרגה אסימונים התחילו ליפול אצל האנשים.
אנשים החלו לשאול את עצמם ואת סביבתם מה קורה,ניסו להבין מה השתנה.

כך היו מי שמצאו עצמם במצב שהכסף שהספיק בעבר לצרכים של המשפחה נגמר מהר מבעבר, שמחירי מצרכים "טסים" בעוד ההכנסות מדשדשות.
לכן מי שמצבו הכלכלי טוב אינו מרגיש בשינויים.
רק מי שחי "על הקצה", מי שחי "נמוך", מרגיש ראשון שהמים מגיעים לאף.
אירועים שונים כמו השרפה בכרמל, השטיקים עם הערבים מחד והאמריקנים ואירופה מאידך, הזחיחות, המאבק המכוער הגרידי, החזירי, על מיסוי הגז והנפט, עליית מחירי הדירות לקניה ולשכירות, מצד אחד; ומנגד ה"חגיגה" של ההפרטות,החיים הטובים,העושר שמציץ אלינו מהרחב ומהמדיה,הפרסומות המגרות מבחינה צרכנית...
האימפקט של התהליכים והארועים הצטבר והחל לרתוח. הלחץ שוחרר חלקית עם הקוטג', עבר לחיתולים אבל הגעש לא פחת.
הקמת האוהל הראשון שיחררה את הלחץ שפרץ כמו הר געש.

אבל בתרבות הרב תרבותית הישראלית יש טאבויים,יש פוליטיקלי קורקט.
למשל-המחאה אסור לה שתהיה פוליטית.
כיצד זה אפשרי שהכל,אבל הכל הינו פוליטי.
כך לא מדברים על ההתנחבלות כי מי שמדבר מיד מוצא מגדר הישראליות. הוא מוגדר כבוגד, כאוהב ערבים, כאנטישמי, כבר סקילה,למעשה,כאשר יגיע היום.
ומה לעשות זו האם אמא של השוד ומציצת לשד החברה והמדינה-כספית ובעיקר נפשית, חברתית, מוסרית, שיכלית, בטחונית ומדינית-כל משאבי המדינה ושל חלק גדול וחשוב מאזרחיה מושחת על ויכוחים מייבשים אודותיה.

היהודים הגלותיים משתלטים על המדינה וכנגד השתלטות זו המחאה.
כמובן שיש הפרטות,טייקונים ושאר עוולות העולות ופורחות בסביבה מעוותת וחולה כזו.
לדעתי לב המחאה הוא על שהשלטון שינה את סדר העדיפויות הקודם שנקבע עוד בימי היישוב ונמשך עד קו פרשת המים-שנת 1977.
מתמיכה מתגמלת בקבוצות שתרמו ראלית והרבה מעבר לאחרים לתמיכה בקבוצות היהודים הגלותיים שכל תרומתם וירטואלית=תפילות.

במסגרת ההתמודדות על ההגמוניה היו כמה ארועים מכוננים.
הסתת מצביעי הליכוד כנגד הקיבוצים כפתיח לכל התהליך(המיליונרים ליד הבריכות).
התחלת השיבוש הגדול-"עוד תהיינה הרבה אלוני מורה".
המטוטלת בבחירות כאשר השלטון עובר מהשמאל לימין.
מלחמת לבנון 1(שלום הגליל ל-40 שנים)
ההתמוטטות הכלכלית בתחילת שנות ה-80 עם האינפלציה הגבוהה,ויסות הבנקים,קרטל חברות הביטוח,קריסת חלק גדול מהקיבוצים והמושבים
כאשר הימין חותם הסכם שלום עם המדינה הערבית החשובה ביתר אז-מצרים.
כאשר השמאל מצליח בדוחק פוליטי רב להעביר בכנסת את הסכם אוסלו.
במקביל הוא חותם על הסכם שלום "שלו" עם ירדן.
המאבק באוסלו בשתי זרועות אלימות-רצח מתפללים במערת המכפלה ורצח הסמל האולטימטיבי של ההגמוניה השמאלית המייסדת ההיסטורית-יצחק רבין.
האלימות האכזרית רוויית הדם שהתפתחה בפיגועי התופת ריסקה את מחנה השמאל.הפיגועים "הוכיחו" לשמאל,"אדום על גבי לבן" שאין עם מי לדבר.

ובינתיים,במקביל,עולה התרבות היהודית גלותית קהילתית למרכז הבמה והופכת לתומכת הגדולה של הימין, הכביכול חילוני, ומביאה אותו לשלטון,ובתמורה הופכת לנהנית הגדולה מחסדיו הכלכליים ומחסותו הפוליטית בנושא ההתנחבלות.

נס????????

במציאות המקוטבת הישראלית גם מיליון לא ימצאו פך או פח שמן.אולי פחת.

בעוד 20 שנים התינוקות שנולדים היום לדתיים על כל כיתותיהם ילכו לקלפי,שלא לדבר על חוק שיאפשר ליהודי הגלות החיים שם להצביע כאן.

סגירת מעגל טראגית טרמינלית-
אחרי שהדתיים חבבי ציון, שהצטרפו בסוף המאה ה-19 לתנועה הציונית של הרצל,פרשו ממנה כשסלע המחלוקת הינו אופי החיים בארץ ישראל.
מאז ועד מלחמת העולם השניה רוב הרבנים, והדתיים בכלל, בעיקר באירופה, התנגדו לציונות ולציונים ופעלו נגדם.
בתוך 100 שנים הצליחו העברים להקים מדינה יש מאין,אחד מפלאי היצירה האנושית,אחד ויחיד שאין דומה לו,כנגד כל הסיכויים,כשהדתיים נעדרים כמעט לחלוטין מהשתתפות במיפעל הזה.
אבל הם גם "הצליחו" לשמוט מידם את ההגמוניה והשליטה ביציר כפיהם החד פעמי לטובת קבוצות שאין להן כל סיכוי לקיים ולשמור את היצירה הזו מחורבן וחיסול.
כותב בהיסוס רב אילן אסיה בסיפרו "ממדינה עברית למדינה יהודית-החלום הציוני ושיברו" בעמ' 9 כך:
"לטעון במאמר הראשון שהעובדה שהפכנו ממדינה עברית למדינה יהודית מסכנת את עתידנו,וכי הדת היהודית אינה יכולה, תרבותית,אלא לייצר קהילות גלותיות,אלה טענות חמורות מאד.לבסס את המאמר "על היהירות" על הטענה שהיהירות וחוסר הראייה לטווח ארוך של הישראלים נובעים מחוסר חוכמה,ושכל התכונות האלה טבועות בנו כנושאי התרבות היהודית,גם אלה הן אמירות מרחיקות לכת."
מה ששיכנע אותו לכתוב בכל זאת את הדברים היה אסון הכרמל.

אהוד בן עזר באתר האינטרנט שלו "חדשות בן עזר", מצטט את ב.ג כמוטו:
ישראל לא קמה יש מאין.מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות של חלוצים מייסוד פתח תקווה ואילך".




העתקת קישור