קרה משהו ? רק ימים יגידו. אני ספקן וחושש
הוספת תגובה לדף  הנס של קיץ 2011
שם הכותב:  ישראלי
נושא / כותרת  קרה משהו ? רק ימים יגידו. אני ספקן וחושש
תוכן ההודעה:  נער הייתי וגם זקנתי. כאשר - לאחר כל השכנועים שהייתי משוכנע בהם, שבימי-חיי לא יכון שלום בינינו לבין מדינה ערבית - פתאום במוצ"ש אחד ירד אנוואר סאדאת ממדרגות מטוסו, וא"כ 'הסתלבט' עם 'הליידי הזקנה' ששלחה לנכדו נעלי-צמר, וחבק ידיים עם מנחם בגין ("נואו מור בלאד שט")... נו ! לאחר מכן כבר השתכנעתי שאולי באמת הכל יכול לקרות... עד שלאחרונה "הבליחה" רוחה של 'ככר תחריר' בקהיר, ונורו האזרחים בכביש 12, ושוב אנחנו מגששים מול המצרים בזהירות, אולי כמו מתאבקים לפני ששולחים אגרופים לפרצוף... ושוב אני מוצא את עצמי כמעט משוכנע ש"מה שהיה הוא שיהיה" ו"לעולם תאכל חרב"... וכך גם מול עוצמת-הרגשות הגואה ממוצ"ש למוצ"ש שהנה-הנה 'נפל דבר בישראל' והשיח החברתי-דמוקרטי הוחזר לרשותנו, לאחר שמודרנו ממנו בעשרות-השנים האחרונות. האמנם ? האמנם שוב אפשר לדבר על איכפתיות בין-אישית וסולידריות חברתית, בלי מייד להכניס ל'משוואה' את הדת הקלריקאלית ואת הפטריוטיות הלאומנית ? האמנם עמידתם על אותו מגרש של הייטנר עם פלמה מנבאת את בוא 'אביב-העם'? מסופקני. כי ביחד עם פלמה והייטנר - שני אשכנזים (לפחות ב'מיתוגם' ו'מיצובם'), 'חנונים', מבוססים ממה שמכונה 'מעמד הביניים', שכבר מזמן לא רעב לפת-לחם או חסר 'קורת-גג' וד' אמות של פרטיות חמימה, לא ניצבו בהמוניהם (אם לא נספור את המעטים יוצאי-הדופן) ה'שחורים' והנדכאים באמת, אלה שאפילו (אני מסתכן בניחוש) הייטנר ופלמה לא בדיוק יכולים להשבע ש"אם אשכחכם תשכח ימיני" ו"תדבק זרועי למתני אם לא אזכור לעשות, לא רק לדבר, למענכם". 'המחאה החברתית' שנטתה על עצמה אוהלי קמפינג וגייסה לעזרתה זמרי-צמרת, היא אכן של צעירי 'מעמד הביניים', שפרשנים מיישירי-מבט (או שבויים בקונספציה ולא נשבים בריגושי-לב אופנתיים) כבר הגדירו אותה כנסיון של מאות-אלפי בני 'הישוב' ששלטו כאן עד שקמה מדינת-ישראל ובאו אליה העולים ממזרח וממערב ומצפון ודרום, ו'לקחו' מבני 'הישוב' ממעמד הביניים ומנכדיהם את תחושת 'בעלי-הבית' כאן בישראל, לחזור ולהשתלט על ה'זירה' והרחוב. "אנחנו הישראלים החדשים" זעק הסטודנט לתואר שני איציק שמולי, פוליטיקאי פוטנציאלי, שלמרות מוצא-משפחתו ה'מזרחי', הוא 'ממותג' כ'חנון' מפונק, ממש כמו פלמה והייטנר הקיבוצניקים, שפעם-פעם היו ההגמונים, ונדחו לקרן-זוית של 'נהנתנים' (מליונרים עם בריכות-שחיה פרטיות, נעבאך) שסוף-סוף נפטרה ישראל משליטתם. "ישראלים חדשים" או דווקא נסיון פתטי להחזיר את "ארץ-ישראל הישנה, והיפיפיה והנשכחת" כדברי השיר של נעמי שמר)? האם אני טועה מאד בהשערתי ש"מה שהיה הוא שיהיה", וכמו בגבולותינו, כך בתוכנו - "לעולם תאכל חרב" במאבק על השליטה ועל 'מי יגיד את המילה האחרונה', בין ה'מיגזרים' השונים ? אשכנזים וספרדים; חילוניים ודתיים, ומול שני אלה החרדים; רוסים או אתיופים מול "ישראלים שרשיים", שלא להזכיר (מה פתאום שנזכיר) את יותר ממליון הערבים הישראלים. רק אם כמה 'טייקונים' דורסניים ומתנכרים שכולנו מקנאים בהם. מה אגיד ? למרות האופוריה, שוב מסתבר שנשארתי ספקן.
העתקת קישור