חשיבות ניסיון לעצב את המציאות אינה נופלת מהכרה בה
הוספת תגובה לדף  טובלים ושרץ בידם
שם הכותב:  משה שיאון (פיינשטיין
נושא / כותרת  חשיבות ניסיון לעצב את המציאות אינה נופלת מהכרה בה
תוכן ההודעה:  עוזי חביבי, דבריך האחרונים הרבה יותר מקובלים עלי. תאוריך הקולעים לדעתי, חסרה לי אמירה בה אתה הולך לפי מה שנכון בעיניך, אני סבור שייאוש ויישור קו אינם תכנית פעולה מוצלחת, הבה נניח לזה כעת.
איני מעוניין להרחיב מעבר לקשור במאמר המקור.
- בבואי להתייחס לנושא הפנסיונרים אני ראשית מכיר בהיותי חוליה בשרשרת - זהו עיקר טעם קיומי: נולדתי להורים שנתנו לי הכל, עלי לכבדם ולהשיב להם כגמולם לעת זיקנתם. הולדתי ילדים, נתתי להם הכל וכמעשה אבות - מצווה לבנים. אני יודע שיש לי על מי לסמוך.
-אין הבדל מוסרי/עקרוני בין קרן הפנסיה שלי ובין צבירת דור-ההורים בקיבוץ מתוך הנחה שישרים ינהיגוהו, תלוי בנו לקבוע אם אמונם יוכח כאיתן או יכזב.
* חלק ניכר מהתמוטטות ההתיישבות הקיבוצית היא הסתגרות הקיבוצים המבוססים במקום לסייע תוך ערבות לקיבוצים מתקשים שהרי מטרתנו היתה אחת. לשנת ההקמה, איזור והרכב אוכלוסיה ראשוני היו השפעות ניכרות על ההצלחה.
- פשיטת רגל ויד מוסריים קשה מפשיטת רגל כלכלית.
פשיטת רגל היא כשחובות גבוהים מערך הנכסים - איני סבור שאפילו בקיבוצך אלו היו פני הדברים. חובות הקיבוצים ברובם היו פרי מהלכי הצלת המשק הישראלי במצב פוליטי מסויים, לכן גם סייעה המדינה בהסדרים להתישבות שאינה מוכנה לוותר עליה.
- ראוי שלא דור ההורים יואשם או שבו תמוקד רוב תוצאת הכשל, גם אם ניתן היה לראות את הנולד ולמנוע הסתבכות שאגב ספק כמה הם עוד היו בעניינים בשנות ההסתבכות.
לדידי הפנסיונרים חיו בקיבוץ בנתינה לפי יכולתם ועלינו לספק להם את כל צרכיהם. להגדרה חסרת גבולות זו יש להוסיף ארציות תורמת - "כמידת יכולתנו": כימות,יצירת גבולות והתייחסות לצרכים מיוחדים ומקורות.
- כדי להיות קשור לנהוג בארץ ובקיבוץ יש לדבר על 70% מהשכר הממוצע בקיבוץ-המשונה ,להיות מעוגן ומהוגן להוויית הקיבוץ-המשונה וגובה השכר הממוצע בו.
התלייה - קיבוץ-מתחדש שלא יוכל לעמוד בכך ראוי שיוכר כחסר ייתכנות, יפורק ותמורת מכירת נכסיו הראשונה תהיה לכיסוי צרכי הפנסיונרים - ככתוב בתקנון האגודות השיתופיות לעת פירוק.
- המקורות - חלף מס הכנסה,מס איזון, רווחי המשק והשכרות בקהילה, מכירת נכסים.
* כשלמדנו והרחבנו ידע, גם
כבסיס ליכולת תוספת
הכנסה, כשאנו עובדים
כיום במשק שחלק דור ההורים היה גדול בבנייתו,
אנו חבים את תוספת היכולת במידה רבה להם. ראוי שנפריש להם את גמולם וגימלתם ברוחב לב ונדיבות עם שאנו שומרים גם לעצמנו לקיום מכובד והשקעה בדור ההמשך, בשום אופן לא בשיטת לקונות פערי השכר הבלתי מוגבלת המשתוללת כיום, לפחות בחלק מישובינו. לכן תקנון הקובע גם התייחסות לשכר ראוי גם לפי צרכים ייחודיים לחברים
ומיסוי מתאים עשוי לפתור חלק ניכר מהבעיה, ככולה.
העתקת קישור