למאמר של אבישי גרוסמן - הרכבת יצאה
הוספת תגובה לדף  במקום - לאנשים שאוהבים קיבוץ - גיליון 27
שם הכותב:  "אלי בובליל"
דואר אלקטרוני  shapiro473@gmail.com
מקום מגורים:  חבר של רפי
נושא / כותרת  למאמר של אבישי גרוסמן - הרכבת יצאה
תוכן ההודעה:  1) קבלת החלטה / הקדמה
-----------------------------
הויכוח מתנהל לפני שעולים לרכבת.
הרוב מציע כיוון כזה.
המיעוט מציע כיוון אחר.
צריך להגיע להחלטה. אי החלטה כמוה כהחלטה.
הרוב קבע ברכבת מסויימת ונוסעים. כולם נוסעים.
הרוב והמיעוט, כולם בסירה אחת - ברכבת אחת.

אני מצטט:
"לא תמיד הרוב צודק ולא תמיד המיעוט טועה"
גמר ציטוט.
וזה נכון מאוד.
אך תמיד רוב הוא רוב ותמיד צריך לקבל החלטה, וכנהוג במחוזותינו -
החלטה מתקבלת על פי הרוב.

2)
באיזה שלב ניתן להבחין מי הצודק ומי הטועה?..
-------------------------------------------
ישנן החלטות שניתן לדעת אם הן נכונות רק אחרי שיישמו אותן, בדיעבד.
רק אחרי שההחלטה החלה להיות מיושמת.
רק אחרי שכבר עלינו על הרכבת.
ודוגמאות יש למכביר ולא אמנה.

בשלב הנסיעה, הרוב ימצא את כל הצידוקים לכך שהרכבת בדרך הנכונה,
והמיעוט יוכיח אותו שהוא טועה.
הבעיה היא כי גם בשלב ההגעה של הרכבת ליעדה - עדיין הרוב ימצא את כל
הנימוקים כדי להצדיק את החלטתו - אף אם הרכבת לא הגיעה אל יעדה
על פי ההחלטה המקורית.
המיעוט גם כן יתבצר בדעתו שהוא צודק.
ולכן חשוב להטמיע את הפתגם הידוע:

"החכם יכול לשבת על קן נמלים
אך רק הטיפש נשאר יושב עליו"

3)
פרוש הפתגם ברוח המאמר
---------------------------
אין להיתקע עם החלטה ללא קביעת יעדי ביניים לבחינתה.
קיבלנו החלטה שאמורה להביא אותנו אל יעד נחשק, ניקבע יעד ביניים
בו נתכנס ונחליט על ההמשך.
יש לקבוע יעדי ביניים ולכל יעד מאפיינים מתאימים.
אם התוצאה בכל יעד ביניים היא כזאת וכזאת-אז נמשיך כך וכך.
יעדי הביניים צריכים להיות תמיד לפני נקודת ה "אל חזור".
רק הטיפש ממשיך לשבת על קן נמלים - ממשיך לממש החלטה מבלי
לבחון יעדי ביניים למימוש ההחלטה.

4) דוגמאות(מאלו המוזכרות במאמר).
-----------------------------------
א. האם צדק "הקו הגנרלי" שדגל בברית המועצות ובסטלין?...
בתקופה מסויימת - כן.
בשלב מאוחר יותר, כאשר התברר האופי של סטלין ומשטרו, כאשר התבררה האמת-
היה צריך לשנות כיוון.
אך היו "גנרלים" שהמשיכו לשבת על "קן הנמלים" והמשיכו להצדיק ולברך
כל מעשה של סטלין.
ואני זוכר את י. ריפתין מעין שמר ועוד גדולים וחשובים.

ב. האם ישנה עדיפות ל "עבודת כפיים" על כל עבודה אחרת?..
בתקופה מסויימת - כן.
בשלב מאוחר יותר, כאשר התבררה אמת נוספת ואחרת ( בשנות החמישים
של המאה הקודמת), התברר כי היצירה המדעית, השיווק, הפירסום,
ובכלל עבודת הצווארון הלבן - הם בעדיפות.
(מי ישווק לנו את 12 הטון פלפל וצנון?..)
אך מנהיגי הקיבוצים לא הפנימו זאת ולא שינו את הקו.

ג. וכנ"ל עם עבודה שכירה האסורה בקיבוץ, שיוויון ..ועוד.
שכחו להחליף דיסקט.
נמחקו יעדי ביניים לריענון החלטות.
5)לקחים ומסקנות
------------------------
שינוי פני הקיבוץ היה צריך להתבצע בצורה סדורה מוקדם הרבה לפני
שהוחל בו בפועל.
מי ישב אז על קן הנמלים ונתן להווה לדפוק את העתיד?..
מי חסך החלטות והצבת יעדי ביניים למימושן?..
קל במבט אחור להאשים.
יש בקבלת החלטות תהליך של "נסה וטעה", אך יש לקבל החלטות.
יש לדעת כי לעולם לא ניתן לקבוע מראש אם החלטה כזו או אחרת אכן
תביאנו ליעד או נצטרך לתקנה באחד מיעדי הביניים.
אך חייבים לקבוע יעדי ביניים ומאפיינים של השגתם.

אני מציע לקוראים הסקרניים לקרוא את סיפרו של יהודה הראל
- "להפריט".
הכל יובן אז יותר טוב.

חבר של רפי
אבישי -אשמח מאוד להתראות ובינתיים
כל טוב
העתקת קישור