"פרימה וקריעה" אומר לי אברהם שרון....
הוספת תגובה לדף  מלים שוות
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  "פרימה וקריעה" אומר לי אברהם שרון....
תוכן ההודעה:  אברהם, במבט לאחור אינני זוכר את הפסיקה השגויה ההיא לדבריך, עת עמדתי על מגדל השיפוט, ואתה שיחקת על המגרש, תהיה רגוע, בשנים ההן ששפטנו לבדנו משחקי כדורעף, במקום שישה שופטים המוקצבים לעניין זה בחוקה בין לאומית, שגינו לא מעט, מהסיבה הפשוטה שלשמה יש שישה שופטים, כנראה ששופט בודד גם אם הוא פנומן, לא יצליח לראות הכול, ולכן המצאנו פטנטים, אחד מהם היה יד על הרשת, ולפעמים הכדור נגע ושרקנו ולעתים היד נגעה, לך תדע, במבט לאחור, התחלתי את מסעי בעולם הכדורעף בגיל 13, אני שופט של ממש מגיל 15, עוד מעט ימלאו לי 62 שנים, שפטתי במאות רבות של משחקים, ובוודאי שטעיתי פה ושם, אבל בסך הכול, אני סבור שגם היום כאשר אני שופט את השופטים אני משתדל לעשות מלאכתי נאמנה.
נעבור למגרש אחר, אכזרי הרבה יותר ממגרש הכדורעף, שבו יש חוקים די נוקשים.
לכאורה גם במגרש הקיבוצי בן ה 100 נכתבו כללים, תקנונים, וחוקים, החברים שהיו מנותקים מהחיים מחוץ לחומות, קיימו פחות או יותר את החוקים מרצון, כך זה היה כאשר כולם היו עניים, והעבודה מבוקר עד ערב עמדה בראש מחשבתם של חברי הקיבוץ, הם היו גם די צעירים, ולא התחבטו בבעיות של חברים מזדקנים, פנסיות ובנים שעוזבים.
מתי התחילה הפרימה אברהם? תבדוק, זה קורה הרבה לפני מה שאתה מכנה ה"הפרטה", זה קורה כאשר כדי לקיים את התקנונים, מקימים בקיבוצים עשרות ועדות שמורכבות מחברי הקיבוץ, ואלה אמורות לדאוג שהכול יתנהל בהתאם לתקנונים ולהחלטות האספה.
לפני 60 שנה, מגיעים לקיבוצים חברים מכול רחבי העולם עם משפחות בחו"ל, מתחילה סגת המתנות, ואחריה סגת הרכוש הפרטי.
המרקם הקיבוצי החל להישבר, לאחר מכן הופיעה תופעת הפרזיטיות, מהיכן זו מגיעה? נדמה לי שלא נתנו מספיק את הדעת עליה, אבל אם תחפש שורשיה תמצא אותם בסידור העבודה ובמצווה הקדושה שעליך להעמיד עצמך כול חייך לרשות הסידור.
חברים שובצו לעבודות שממש לא עשו להם את זה, והתחילה ההשתמטות מהתורנויות בתחילה ולאחר מכן מהעבודות הפחות "מוצלחות" משם הדרך היתה כבר פשוטה ל"אי עבודה" ול"ימי מחלה" אין סופיים, הרי לא נפגע איש מאי עבודה, האוכל תמיד הוגש בזמן, שלוש פעמים ביום שבעה ימים בשבוע, גם שאר התקציבים הוקצבו, אז מדוע לדאוג?
ההיפרמות אברהם התחילה הרבה לפני שהלכנו בדרך השינוי, החברים כבר לא מחייכים על המדרכות שנים, לטענתי האשמה היא בוועדות ז"ל, לעולם לא אשכח את הבושה איך עמדתי בפני ועדה קיבוצית מסוימת אני ורעיתי וצריכים היינו להתפשט נפשית עירום ועריה בפני החברים שישבו בוועדה, עוד שנים הרבה לאחר אותו מפגש מאוד לא נעים, טרחו מי מחברי הוועדה לציין בפני ש"הרי קיבלת מהקיבוץ, אז..." תסתכל סביבך אברהם, ותראה מה הוא הדבר הגדול ביותר שקרה בשינוי, או ב"הפרטה" כמו שאתה קורא לה, אצלנו לפחות נעמדנו שוב על רגלינו הכלכליות והיום הן איתנות מתמיד, נכון המיסוי הרצחני המושט עלינו מרגיז רבים, והסיבה כביכול ששמה ערבות הדדית, איננה יכולה להצדיק את המיסוי.
היום כול חבר, יכול בחייו, לקדם את ההכנסות הרשומות על שמו על סמך שיוך הנכסים והבתים, מדובר במאות אלפי שקלים, אם הקיבוץ נדרש לתת למישהו רשת בטחון על פי תקנות הערבות ההדדית יש מאין לקחת.
אני חושב שמה שקורה עכשיו בקיבוץ המתחדש, זהו מירקם חדש הנבנה בינינו לבין כול מי שגר עמנו, נבנית קהילה מסוג חדש, ותתפלא איש לא מתגעגע לוועדות, אולי חוץ ממנהלת הקהילה שלנו שמנסה להחזיר אותן בדלת האחורית.
אגב בעניין הנגיעה ההיא ברשת, אני מניח שאתה צודק, קח את הנקודה ההיא בחזרה או שמא היה זה רק כדור עובר.
העתקת קישור