בורחים מהמציאות
הוספת תגובה לדף  סוציאל דמוקרטיה, עוד חוזר הניגון
שם הכותב:  ארנון אבני
מקום מגורים:  נירים
נושא / כותרת  בורחים מהמציאות
תוכן ההודעה:  אפשר לחזור ולהכריז שהשמאל האמיתי הוא שמאל סוציאלי שנלחם על זכויות העובד ומתנגד להפרטה. אפשר לקבוע שהוא לא שמאל שמתעסק בשטויות כמו התנגדות לכיבוש.
אלא שהמציאות מכתיבה עובדות אלקרטוראליות שלא תמיד ניתן לברוח מהן:
א. בעיני הצבור, זה שצריך בסוף לשים פתק בקלפי, זה לא ככה. רובו יתמוך במי שידכא ערבים ויזקוף את קומתנו- אפילו במחיר רעב, או שיתמוך בסיום הכיבוש ולא בשביל לעצור הפרטה.
ב. בכל פעם שעושים כנס בנושא כלשהו, מנסים, בהליך מקוצר, להעלותו על ראש שימחתנו על ידי הכרזה שזה הנושא המרכזי בחיינו ואין בילתו. כך עושים כאשר נלחמים על חופש ביטוי, על מערכת החינוך, הבריאות, תחבורה בטוחה, שכר סופרים...
אלא שבישראל יש סדר עניינים שמוטב להכיר בו גם כשעוסקים בעניינים אחרים- ואפילו לטובתם של אותם עניינים אחרים.
הסדר הזה הוא שדבר מכל אותם נושאים (למעט הגדלת תקציב הביטחון) איננו ניפרד מהשפעתו הקטלנית של הכיבוש. חשוב שנזכור את זה גם כאשר אנחנו רוצים לקדם משהו אחר.
מי שרוצה שסדר היום הסוציאלי יעלה לראש הטבלה, צריך להילחם בכיבוש כדי לסלקו מראש הטבלה ולא לקבוע שהוא פחות חשוב.
אפשר לשתף פעולה עם כוחות תומכי כיבוש (הכתומים למיניהם) למען קידום עניינים שיש עליהם הסכמה, אבל בסופו של דבר - אסור לשכוח: אין עתיד לדמוקרטיה בישראל ללא סיום הכיבוש. ומי שחושב שניתן להתעלם מהדמוקרטיה כדי לטפח סוציאליזם - טעה ומטעה.
את זה למדה מפלגת העבודה שהלכה לבחירות בתקופת "כיכר הלחם", על מצע חברתי ונפלה על הפנים.
אבל אם רוצים לשחק ב"חברתי" ולהחמיא זה לזה- אין כמו מפגשים עם גוטווין והחבר'ה.
העתקת קישור