כיף שיש דיון אינטליגנטי
הוספת תגובה לדף  הבולשביזם של החופש - פעם כשהקיבוץ קנה לכל הילדים אופניים זהים, קראנו לזה "בולשביזם". היום כשילד דורש מהוריו לקנות לו פריט (לעתים בלתי נחוץ) זהה
שם הכותב:  מיכה אשחר
נושא / כותרת  כיף שיש דיון אינטליגנטי
תוכן ההודעה:  פעם כשכל ילד ידע לקרוא, הוא היה מתייחס למה שנכתב. היום אפשר להתייחס למה שלא נכתב, להתחמק ממה שכן נאמר - ולקרוא לזה "ביקורת".

מי קרא כאן שביקשתי להחזיר איזו שיטה ישנה או לשנות משהו, מי בכלל ראה פה הצעה קונקרטית שלי? אף אחד. אני מציע דרך להסתכל על הדברים ולראות ברירות. אני טוען שהבחירות של החיים משקפות, לא רק מי חכם יותר ומבין יותר טוב את המציאות, אלא גם את ההעדפה בין רע בעיניים מסויימות לבין רע בעיניים אחרות. ושהרע הזה איננו אותו רע לא רק בגלל שאחד אוהב גבינה צהובה והשני אופניים עם רמה, אלא בגלל שאחד מאמין בשיוויון ואילו האחר - לא. יש להם ערכים שונים ושיפוט שונה.
וזה בסדר.
הורי לא חיו בקיבוץ ואני לא נולדתי בו וכמה מהטובים מבין חברי עדיין חיים מחוץ לקיבוץ, במערכת דיפרנציאלית למהדרין - לעיתים, אמנם, יש בה אפילו יותר ערבות הדדית מאשר ב"רשת הביטחון" שלכם (כשהייתי תלמיד בבית ספר בחיפה, קיבלנו ספרי לימוד מהעירייה וטיפול שיניים מסובסד, שני דברים שלא קיימים ברוב הדיפרנציאליים שמשום-מה מתעקשים להמשיך להיקרא "קיבוצים". אולי היום זה לא קיים בחיפה, אבל לחיפה אף פעם לא חשבו לקרוא "קיבוץ").

אני לא מזלזל בחברי שבחרו לגור בעיר וודאי לא בהורים שלי, שכולם עבדו ועובדים קשה לפרנסתם ויודעים לקרוא קריאה ביקורתית. הם בחרו בחירה ערכית משלהם שאני מכבד אותה, ולא קשה להם עם הבחירה שלי כמו שקשה לאותם קיבוצניקים לשעבר לראות קיבוצניק שטוב לו.

לדעתי, דווקא מי שלא נולד בקיבוץ מבין אותו לעיתים טוב יותר ממי שחי בו כל ימיו באותן הפעמים שבהן זה נכון, אולי זה בגלל האלמנט של הבחירה.
אבל זה לא רק זה, כמובן.
מי שטוען שדווקא הקיבוץ השיתופי (עוד מוטציה מילולית, כמו "שמאל חברתי" או "מים רטובים") פחות שיוויוני מאותו דבר שרוצה לבוא במקומו, מתברר בסופו של דבר שאיננו מאמין בשיוויון כלל. שיוויון איננו ערך אישי שלו במובן זה שהוא איננו רואה צורך לחתור אליו באיזשהו אופן קונקרטי, יומיומי, שחורג מהצהרה בלתי מחייבת. אי אפשר להבין אחרת קביעה כמו "השוק לא כופה כלום". קביעה כזו מסובבת את הגב לכל כך הרבה חלקים קוהרנטיים של המציאות, שאי אפשר שלא להבין אלא את זאת, שהיא ניזונה מערכים מנוגדים לערכי הקיבוץ ומכוונת להפוך את ההעדפה הערכית של החברה למשהו אחר בתכלית.
וגם זה חוקי. רק תגידו מה אתם באמת חושבים.

שיוויון איננו מצב וגם לא תקנון. שיוויון הוא ערך או יעד-על, הוא מניפסט שאין קשר בין היותו לבין השאלה אם הגשמתו המלאה מעשית דווקא מחר בבוקר או בתנאים מסויימים. שיוויון מלא בין גברים לנשים, למשל, יהיה כשגברים יוכלו ללדת. אז מה? קראתי פעם רשימה של חברת קיבוץ מהצפון שהיתה מאוד מאושרת מהפרטת חדר האוכל כי היא מאפשרת לה להגשים את הנשיות שלה בהכנת ארוחות וניקיון הכיור. אני לא מזלזל בזה. אני רק שואל מה עם אלו שנאלצו לעשות זאת לא כי זה מה שרצו, אלא כי לא היתה ברירה.

פחות חשוב בעיני אם מחלקים את התקציב כך או אחרת, כל עוד מדברים על הדברים בלי לסובב את הגב כשההשלכות נעשות לא נוחות או עומדות בסתירה להנחה מוקדמת כלשהי. אדם צריך להיות אחראי לתוצאות מעשיו אם היו אלה צפויים במידה שיכול היה לחזות אותם מראש. ואדם שלא מסובב את הגב לתוצאות, או ההשלכות של מעשיו, דן בהם קודם שיקבל החלטה.
העתקת קישור