משה שיאון אל תקלקל לשותי דמי...למה לך...
הוספת תגובה לדף  הקמתי סוכת אבלים בעקבות הצלחת כנס המט"ש (א. אבני)
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  משה שיאון אל תקלקל לשותי דמי...למה לך...
תוכן ההודעה:  משה, מי שמכיר את מעשי, למען הציבור והקהילה, מגחך אל מול שפע השיקוצים שיורד על ראשי מזבי החותם האנונימיים באתר הזה, לא משה, אין סליחה על אלה שמפיצים דיבת האחר ללא צורך להיחשף.
משה, אינני משתין לבאר ממנה אני שותה, אבל להבדיל ממך, אני אדם הרואה עצמו ריאלי עד מאוד, מסתכל במראה ורואה בדיוק את האיש שנמצא שם, בן 61, כבד משקל, שער לבן והרבה נסיון, ולא מעט ידע, אותו צברתי במסעותי האין סופיים בחמש יבשות.
אין לי אשליות מחד, ואין בי אלוהים (לא אמרתי אין לי אלוהים, אמרתי אין בי אלוהים) עבורי אלוהים ואלוהות הם אידיאולוגיות ואמונות, חד הם, אין בי כול חדווה לנפץ אלילים, אלא אם אלילים אלה, מבקשים לנפץ את חיי.
הקיבוץ של פעם, שהיה חברה אוטופית, יכולה היתה להתקיים באם לא היה בארגזה ולו תפוח רקוב אחד, אבל כדרכו של ארגז התפוחים, הרקבון מתפשט, ובסופו של דבר, נשארת עם ארגז ששווה כלום...
הסיבה העיקרית להתמוטטות האידיאולוגיה לעניות דעתי, הנה הפיכתו של הקיבוץ לחברה רב דורית ולעזיבת רוב הבנים.
ראה משה, להסתכל על מצוקתו של אבי, או על מצוקתי, כאשר אני מבקש לעזור אחרי 40 שנות עבודה שלי, 60 של האבא שלי, לבנותי והוא לנכדיו, ומה יש לו? נאדה (כלום בספרדית), צר לי משה, אבל אין אידיאולוגיה שיכולה להתקיים בתיסכול מתמשך, של עבודה לאורך שנים בתקציב שוויוני, ובחוסר היכולת לחסוך מחד למען ילדך, ובמצב שבו לאחר 40 שנות עבודה, אתה צריך להתקיים בערוב ימך מ 3000 ש"ח פנסיה.
חפש ונבור משה בשלל הטעויות שעשינו לאורך הדרך שבה הלכנו, כול אחד בקיבוצו, לעתים באמונה של ממש, כמעט כמו אמונה דתית, וראה לאן הובלנו את יצירת חיינו, אין אשמים אחרים, זה הכול אנחנו, ואין צורך להאשים איש, האשמים מציצים אלינו מהמראה.
העתקת קישור