מה ההבדל בין פניה לביהמ"ש ולמוסדות התנועה
הוספת תגובה לדף  שקר חוסר הברירה
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  מה ההבדל בין פניה לביהמ"ש ולמוסדות התנועה
תוכן ההודעה:  אלישע ידידי
צר לי, אבל יש משהו קצת מוזר בטענותיך, בימים אחרים די רחוקים שהאמון המלא במוסדות הקיבוץ, היה עוד דבר ברור ודי נחרץ, היינו פונים למזכירות בדברים ה"רגילים" ולועדת חברים בדברים ה"מיוחדים".
שנים הרבה התקבלו הפסיקות של הוועדות (בהן כיהנו חברים שנבחרו באסיפה, כול שנה אחרי עבודה סזיפית של ועדת מינויים) כמעט כתורה מסיני, אבל עם השנים נסדק האמון, החברים ראו כיצד קומץ "בקשנים סידרתיים" מצליחים להוציא "זכויות יתר" מתרבות והולכות מפני שהם אותם "בקשנים" תפסו את חולשתה של המערכת הזו, שבנויה על אמון, ועל גישה שבטוח שמי לא צריך באמת, לא ייגש לבקש.
כאשר נשבר האמון, ותאמין לי אלישע אני רק בן 61 אבל ישבתי בכול הוועדות, מזכירות, חברים, חברה ובריאות, גם בוועדה הכלכלית, לאורך שנים, ובשלב האחרון כיו"ר וועדת ביקורת, ראיתי את השיטה, ראיתי את החברים וחזיתי בשבירת האמון, בניצול השיטה.
אתה מלין שלא ניגשים למוסד לבוררות של התנועה, למחלקה המשפטית, אז קודם כול כן ניגשים ולא מעט, הצרה היא שמוסדות הקיבוץ, אינם ממהרים לחתום על כתבי בוררות, ואינם ששים לקבל את הפסיקות, בוודאי שלא את חוות הדעת של המחלקה המשפטית, לכן יותר ויותר חברים פונים לבתי המשפט, מה קורה אז? בית המשפט שאיננו מצוי בהוויה כמו חברינו בתק"צ פוסק לפי החוק והתקנון, ולרוב החבר שפונה לבית המשפט מפסיד בתביעה.
אני רואה כמו שכתבתי את קו השבר, באובדן האמון, ובעובדה שהנקלטים של שנות השבעים והילך, הגיעו לקיבוצים מבלי להפרד מנכסיהם בעיר, ובכך שהקיבוץ הפך למקום של אלה שיש להם ואלה שאין להם,אגב ממה שבדקתי, ה"בקשנים" הגדולים ביותר, היו דווקא אלה שיש להם, הם פשוט הבינו את השיטה הרבה יותר טוב מאתנו הקיבוצניקים התמימים.
העתקת קישור