נוגע לא נוגע
הוספת תגובה לדף  שקר חוסר הברירה
שם הכותב:  חבר מהמרכז
נושא / כותרת  נוגע לא נוגע
תוכן ההודעה:  אני מסכים לחלוטין עם שפירא שההסיבות לשינוי הרבה יותר עמוקות מאשר המשבר הכלכלי ושזה היווה רק טריגר להאצת תהליכים בהם רצו ורוצים חברי הקיבוץ, לפני ואחרי המשבר וללא קשר אליו.

אני לא מסכים שבמציאות של ישראל 2010 ניתן לקיים לאורך זמן קיבוץ מסורתי כפי שהיה בעבר. יזרעאל, זיקים ובמיוחד סאסא הם דוגמה לקיבוצים שההתיצבות הכלכלית דחתה בהם את מועד השינוי אבל ללא ההתיצבות הכלכלית, לא היו ממשיכים את השיטה המסורתית בודאות.

שפירא מדבר על האמון ואינו מחדש דבר, על "מפגן האמון" כתב פוקוימה הידוע (קץ ההיסטוריה) כבר בשנות ה- 90 ספר שהוא תוצאה של מחקר מקיף על הצלחות וכישלונות כלכליים מתמשכים של מדינוית. הוא מגלה שם שהאמון הוא המשתנה המסביר יותר מכל משתנה אחר הצלחה וכישלון כלכלי של חברות.

אבל, לדבר על האמון זה לעשות מלאכה קלה. מדוע לא לשאול "למה איבדו האנשים את האמון במערכת והמערכת איבדה את האמון באנשים?".

הרי מעלימי השכר של היום היו מדריכי הבוגרים היותר טובים בעבר. מה קרה כאן שפתאום חל בהם השינוי הזה?
לזה שפירא לא נותן את הדעת.

בליבת השינוי עומד רצון החבר לשים את עצמו ולא את הקיבוץ במרכז הוויתו.

אפשר לראות את כל התהליכים שהתרחשו בשנים האחרונות בקיבוצים כשיעור מאלף שעשו החברים מהשורה(מעין בית ספר) למנהיגים ההיסטורים שכל עצמתם נשענה על 'המערכת', 'טובת המערכת', 'טובת הכלל', 'האינטרס הציבורי', בלה בלה בלה...
וכל זאת תוך התעלמות מוחלטת מצרכי הפרט, מזכויותיו וכיו"ב.

שפירא א, לא ממש למד את השיעור. אבל העובדה ששפירא ג, כבר כן, נותנת תקווה ומסמנת את המגמה לפיה בסופו של יום לכולם יפול האסימון ובכל הקיבוצים יצליחו החברים להכניע את המערכת ולעשות לעצמם ולביתם כרצונם.

חומר למחשבה...
העתקת קישור