אותי שכנעת
הוספת תגובה לדף  כאן ועכשיו מול חשיבה לדורות
שם הכותב:  מיכה אשחר
נושא / כותרת  אותי שכנעת
תוכן ההודעה:  תודה לאלישע על המאמר ועל התייחסותו. אני השתכנעתי שלא טוב לסחור בנכסים מניבים.
בפרשת הפרטת הקרקעות אלישע הצליח לשכנע גם את מועצת התנועה. אני לא מזלזל בהישג הזה.
אבל הגוף המבצע, כפי שאלישע כתב במאמרו הלפני אחרון, התעלם מהמועצה. מה הלאה? איך אנחנו מתייחסים לסיטואציה הזו? מה נעשה כדי שדבר כזה לא יישנה? איזה שינוי אלישע מציע בעץ המבנה של קבלת החלטות בתנועה?
האם המפריטים יגידו או. קיי, עשינו די, עכשיו ניתן לאלישע לנהל את הדברים?
הבהרה: אני לא מתכוון להיות כמו האוהדים שמקללים את המאמן או את השופט, כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם. להיפך, צריך להתנער מאנשים שמתבטאים כאופן שדומה לזה. מי שלוקח אחריות ומקבל על עצמו תפקיד, ואני לא טוען שהתפקיד של אלישע הוא קל, מי שעושה דברים כאלה ראוי להערכה, לא ליחס שאיננו נאות.
אבל אם הגוף שמקבל החלטות אופרטיביות, בתנועה הקיבוצית, יכול להתעלם מהחלטת מועצת התנועה, אז אני שואל איפה הייצוג שלי תמורת המיסים? אני מצטער שהניסוח קצת בוטה. בקלות אפשר להיתפס לניסוח ולומר, אל תהיה כל כך פשטני, וכולי. אבל השאלה בסוף, בניסוח יותר מתוחכם, תישאר: איפה הייצוג בפועל ממש, תמורת המיסים? אני לא שואל את השאלה הזו רק בגלל החלטה אחת, שנפלה בניגוד לרצוני. אני הרי חבר קיבוץ, אני יודע לחיות עם החלטות שאני לא מסכים איתן, אני מבין מה זאת פשרה. אני שואל אותה בגלל מה שקורה כל הזמן ועוד יקרה בהמשך. לשכנע אותי זה לא מספיק. אפילו לשכנע את מועצת התנועה, זה לא מספיק.
אלישע אמר פעם, תנועה איננה משרד אינטרסים. אני מסכים בשינוי קל: תנועה איננה רק משרד אינטרסים. אז מה היא כן?
מה משמעות יש לערכי ליבה או לדיון בהם, אם אין קווים אדומים? איזה קו אדום לא נחצה על ידי התנועה במונחים ערכיים? מה צריך לקרות כדי שנאמר, עד כאן?
איזה מבחן אלישע מציע לבצע, כדי לבחון את ההנחה שאומרת שקיומה של התנועה הוא בחשבון אחרון, כדאי?
העתקת קישור