מייאש
הוספת תגובה לדף  גם השיטה אשמה
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  מייאש
תוכן ההודעה:  לקרוא ולהבין שמדובר באנשים חכמים השבויים בקופסתם ואינם מצליחים לחרוג ממנה.
גדעון שפירא "מוציא" מעט את ראשו ומיד חוזר פנימה.
הוא כבר רואה את האמת אבל בינתיים בציטוטים ולא במילים שלו.
במילים שלו הוא בתוך הקופסה.

ומה שמעניין שבחלק מהציטוטים יש אמירה חד משמעית המגדירה בבהירות את הקיבוץ.
הכי מעניין שאדם כמו חזן הגדיר בבהירות רבה ובתמציתיות מרשימה את הקיבוץ.
ואלו דבריו:"הקיבוץ הוא בכל מהותו יחידת חיים משימתית".
משימתית עבור מי?
"לציונות היה דרוש מכשיר הגשמה חלוצי".
בין שני הציטוים הוא "מתערפל" עם הסיסמאות המגייסות המניפולטיביות/נצלניות שהצליחו להניע אנשים ל"בגוד" בעצמם,באינטרסים האישיים שלהם ולהקריבם על
מזבח אינטרסי הציונות.
וזה ה"עירפול":"בראשית היה החזון והוא אשר הוליד את הקיבוץ".

גם ידלין מזהה נכון אבל הרבה יותר "מעורפל":
הקיבוץ "הוא פתרון ומוצא למבקשי גאולה לאומית, בוני ארץ ומיישבי גבולות. אופיו המשימתי של הקיבוץ - מעבר למהותו הערכית - הוא מקור וערובה נוספת לכך שאיננו נס, שאיננו תופעה חולפת".
אל האופי המשימתי מגיע ידלין בדרך השלילה-"אופיו המשימתי(של הקיבוץ-מ.) הוא מקור וערובה
נוספת שאיננו נס".
צודק-מאחר ונעלמה הערובה=המשימה נעלם הנס.
כלומר-באין משימות חוץ קיבוציות אין קיבוץ.
כלומר כל הצדקת קיום הקיבוץ מצויה מחןץ לעצמו.
מסתבר שיצירת חברה צודקת,מוסרית,שוויונית, השמה במרכז הווייתה את היחיד איננה מספיק משימתית עבור רוב המכריע של בני האדם.אין הם מפיקים מכך ערך,משמעות,הנאה,רווח,כספי/רוחני/חברתי.

ענברי מעט מאריך אך מדייק ומרחיב.שווה לקרוא שוב את דבריו:
"מה שייחד את הקיבוץ. הוא תפס את עצמו ככוח משימה של המפעל הציוני ומתוך התפיסה הזאת הוא נרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך. האתוס הציוני והסוציאל-דמוקרטי שהקים את המדינה הזאת היה אתוס משימתי, מגייס, שנזקק לאליטה משרתת וגמל לה בתמיכה כלכלית ופוליטית.

ב) "בחברה ישראלית שמקדשת את הפרט על חשבון הכלל, אין לקיבוצים סיכוי לשרוד."[4]

הקיבוץ(למעשה הקיבוצניקים-לא לשכוח)היה "כוח משימה של המפעל הציוני" ומתוך תפישה זו הוא "נרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך".

וענברי מוסיף ומבהיר:"האתוס הציוני.....
היה אתוס משימתי,מגייס שנזקק לאליטה משרתת".
אבל........
אין תרומה ללא קבלת תמורה.
לכן,כדבריו,האתוס, ולמעשה אלה שיצרו וניהלו אותו
"גמל לה(לאליטה-מ.)בתמיכה כלכלית ופוליטית".

וענברי מוסיף הערכה לעתיד-
""בחברה ישראלית שמקדשת את הפרט על חשבון הכלל, אין לקיבוצים סיכוי לשרוד".
המגוחך זה שמיד אחרי הציטוטים גדעון מתכנס לקופסה ומדבר על יותר משקל לפרט לעומת הכלל במסגרת ההתארגנות החדשה של הקיבוצים.מעין נסיון למצוא שביל זהב בין הקפיטליזם החזירי של עב"צ לאוטופיות האידיליות של אחיו העורגות על עבר שחלף.

המעניין הוא אמרי רון.
הכל סחור סחור.ערפילי לונדון בהירים לעומתו.
אבל בכל זאת יש לו אמירה בהירה יחסית:""להיות חלוץ בתוך חברה בלתי חלוצית. על כך המאבק....".
ושוב התכנסות מהירה לקופסה
באמירה שבאה כנראה בעיקר לחזק את עצמו הוא כמעט מבטיח,לעצמו?, שאם "נאמין-ננצח".

מה נכון לקיבוצים לעשות?

להפך לקואופרטיבים.הפתרון של מושב אינו נכון וטוב כי גם יסודותיו בעייתיים.
יישוב קהילתי יוצר קושי מצד הבעלות על אמצעי ייצור ונכסים משותפים.

בהמשך,בתתגובה נוספת אסביר מדוע קואופרטיב.









העתקת קישור