תודה על מאמר מעניין
הוספת תגובה לדף  תאונות באוטוסטרדת המידע
שם הכותב:  מיכה אשחר
נושא / כותרת  תודה על מאמר מעניין
תוכן ההודעה:  קראתי בעניין רב את המאמר, ואני שוב מסכים באופן כללי עם דבריך.
אם הבנתי נכון, נושא מאמרך הוא, כללי המשחק של הדיון, של העיתון המקוון, של אתר שווים, של אמצעי ביטוי השייכים לציבור מסויים. שוב, אתה עוסק כאן בכללי משחק.
אבל רגע, על מה מתנהל המשחק? אחרי שקבענו את הכללים - ומתברר שגם תוך כדי קביעת הכללים - מתנהל מאבק, והוא איננו מתנהל רק סביב שולחן עגול, ששם אפשר להסכים שאני אוותר קצת פה, ואתה תתפשר קצת שם, ונצא בהודעה למשפחות שיש חתונה.
סלח לי רגע על הביטוי (לא גס או מעליב - אל תרים את העיניים כבר בייאוש)
אני חושב שאתה קצת פראייר כשאתה מצפה מאנשים שאין להם שום יומרה או רצון לחיות בקיבוץ-קיבוץ, אין להם כמעט שום דבר משותף איתך במה שקשור להשקפות על חברה ועל אדם, בוודאי אין לזהות אצלם שום מוכנות אישית להקריב משהו לטובת דברים שאתה מאמין בהם - אתה מבקש מהם לשתף פעולה עם דיון ענייני? למה להם? מנקודת ההשקפה שלהם אתה כאילו מצפה מהפרה שתשתף פעולה בדיון ענייני, שנושאו הוא דיני שחיטה. סבלנות – אני כבר מסביר מה לאמירה קיצונית כזו ולדיון.
מה שיש כאן הוא מאבק, לא רצון טוב משני הצדדים.
גם אני עשיתי את ההפעלות האלה שקבוצה אחת רוצה את הקליפה והשנייה רוצה את ציפת הפרי. אז יש מקרים כאלה ואני מודה שאישית, אינני האדם המתאים לזהות אותם ולפעול נכון כדי לפרק מוקשים כאלה.
אבל זה לא אומר שכשיש מלחמה אז לא צריך להילחם. אם אתה אינך איש של מלחמה אלא של פשרות, זה מבורך, אני לא נגרר לסגנון של פסילה אישית, או קיי?
וגם אני חשבתי, קיוויתי, רציתי לחשוב שגדעון למשל, אמנם הוא רק דוגמה כאן – אבל צריך דוגמאות קונקרטיות – חשבתי שהוא אדם שכותב לעניין ואפשר לנהל איתו דיון אינטליגנטי, להגיע להסכמות.
אתן דוגמה למקום שבו חשבתי שאפשר להידבר איתו:
אני לא מתייחס לנקודה של שיוויון ערך העבודה כאל דברי אלוהים חיים. אמנם חשוב להימנע מפערי הכנסות גבוהים מדי כי זה יפגע בערך שהוא לדעתי המרכזי - הסולידריות, אשר מצידה היא זו שמאפשרת חתירה למטרות משותפות, וזה בעצם העניין. ברוב הקואופרטיבים בעולם אין שיוויון ערך העבודה, והלוואי עלינו רמה כזו של הזדהות עובדים עם הארגון, כמו שיש אצל חלקם. אבל יש הגבלה על הפערים, הגבלה שאין בתנועה הקיבוצית, ויש מנהיגות – לא התנועה הקיבוצית, כי אחרת אין סולידריות ואז אין קליטה של חברים חדשים ואז אין השקעות יצרניות ואין הגדלה של העוגה ואין התיישבות ואין ציונות והלכה הבאסטה. ולכן כשקראתי בפעם הראשונה את מאמריו של גדעון, חשבתי שיש הזדמנות ליצור איזושהי קואליציה, להגדיל את מספר האנשים שיש איתם איזושהי הסכמה בסיסית חשובה. אז חשבתי... כי מה התברר שגדעון טוען? לא את זה שצריך להגביל את פערי השכר בקבל"שים, אלא שצריך להיפטר מעיקרון שיוויון ערך העבודה במקום שבו הוא, למצער, עדיין קיים... הוא רוצה כאילו לתקן את העולם על ידי זה שיעניש את אלה שהם יותר מדי בסדר.
אבל מה אתה רוצה מגדעון כשהוא מתייחס לדברים שכלל לא נאמרו, מצד אחד, ומצד שני מתעלם לחלוטין ממה שכן נאמר? אתה רוצה להסביר לו משהו שהוא לא יודע? אין דבר כזה כאן. הוא לא טיפש, הוא פשוט מנהל את המלחמה שלו, מה שאתה לצערי לא עושה – עד כמה שאני יכול לדעת, כמובן, בצירוף כל ההסתייגויות לגבי אמירה כזו.
לגבי המלחמה שהצד השני מנהל, קריאתך לדיון ענייני כלל איננה רלוונטית. הבת שלי, לצורך השלמת הדוגמאות, ראתה בחלון ראווה של מועדון צלילה, שנורקל בצבעים מדהימים, וכמובן רצתה שאקנה לה אותו. אמרתי לה שיש לנו עודף שנורקלים בבית, והיא ענתה שהם מקולקלים. זה הרי לא נכון! אבל מנקודת המבט שלה, הנכונות האקדמית של כל אמירה על מצב השנורקלים בבית היא אבן-חצץ בנעל. היא צריכה דיון על מצב המלאי כמו שאני צריך כאב שיניים. מה שמעניין אותה בנקודה זו הוא להשיג את מה שהיא רוצה, ועבורה, הרלוונטיות של דיון ענייני אפסנאי על שנורקלים היא כזו, שאפשר לומר כל דבר, גם שהשנורקלים בבית מקולקלים – ובלבד שיקרב אותה למטרה – ומטרה זו איננה מכילה דיון אקדמי. הפרדיקאטים המוסריים שאני ארצה פתאום להחיל על הדברים, אמירות כמו "שקר" או "אמת", זה לא מעניין.
אין כאן אי הבנה, נטע. מי שנמצא מולך, לא יתחיל פתאום "להבין" משהו חדש רק בגלל שהסברנו יותר טוב, ועוד פעם, ומהתחלה, ושוב.
העתקת קישור