מזווית אחרת, שונה
הוספת תגובה לדף  מיהו פרזיט?
שם הכותב:  מיכה
נושא / כותרת  מזווית אחרת, שונה
תוכן ההודעה:  משהו משותף לרוב המאמרים והמגיבים בנושא: דיון מנקודת מוצא שקושרת, גם אם רק באופן משתמע, את התמורה לתרומה.
זה מעניין כי גם מי שאינם מאמינים שצריך להתקיים קשר בין התמורה לבין התרומה, כמו למשל "מעוף", אפילו הם (ואולי - בייחוד הם), עוסקים בנושא מנקודת המבט המתנצלת-משהו, המתגוננת, אשר לוקחת בחשבון כי הקשר בין תמורה לתרומה הוא דבר הלמד מעניינו, וכי העדר קשר זה בקיבוץ הוא מעין פגם שאפשר וצריך לחפות עליו.
האמנם?
ובכן, צורת החשיבה הזו שמטילה אחריות על אדם לתוצאות מעשיו, היכולת שלנו לחשוב במונחים של אחריות אישית, כל זה איננו אלא תוצאה תהליך הסטורי, חברתי, פוליטי וכלכלי. זה לא משהו "טבעי" כמו שהגשם יורד מלמעלה למטה. בעולם שהיה קיים עד המאה השש עשרה, אף אחד לא היה מבין על מה בכלל מדובר. לא היו מושגים לחשוב בהם ככה.
מה שהכניס את המושג הזה, את היכולת לחשוב במונחים של אחריות אישית, הוא המהפכה שחלה בעקבות תנועות הרפורמה שעימן נמנו בין היתר מרטין לותר והקלוויניסטים. זו היתה מהפיכה מכיוון שאחרת לא ניתן להסיק, שהאחריות האישית מביאה בעקבותיה גם סמכות מסויימת או מצפון אישי, ולכן גם שחרור מסויים מתלות בסמכות הכנסייתית.
על זה לבד אפשר לכתוב לא מעט ספרים, אבל הנקודה שחברינו הטובים לא שמים לב אליה היא, שבעמדה הקלוויניסטית הזו חלו מאז המאה השש עשרה מספר שכלולים. למשל, הנרי פורד - לא ממש סוציאליסט, הבין כבר שצריך לשים סייג על מידת האחריות האישית ושישנה מידה מסויימת של אחריות חברתית או ציבורית, שצריך להפקיע מידי היחיד כדי שלא יתדרדר לעוני מוחלט אם חס וחלילה עשה טעות שהיא גדולה מדי, זאת אומרת יש גבול ל"עונש" שחברה מודרנית מוכנה להרשות, שיחול על אדם שטועה טעות - אפילו היא טעות מאוד גדולה.
וזה לא מטעמי צדקה או מוסר מופשט. זה לא בגלל "שלא נעים", או "מה יאמרו בחוצות אשקלון".
זה כי אי אפשר אחרת, כי אחרת אין חברה מודרנית, אין דמוקרטיה, או במונחים של הנרי פורד ושאר התעשיינים - אין שוק לסחורות שלהם.
מה שמתסכל הוא שכל זה לא חדש, אתם יודעים? זה כבר יותר ממאה שנה. הגיע הזמן שתפנימו את זה. אבל כנראה שום הישג חברתי איננו בר קיימא, ואנחנו נדונים להילחם עליו מחדש כל פעם.
שבת שלום
העתקת קישור