למרכזי-קרא הראיון עם אסף ענברי באתר הקיבוצים.
הוספת תגובה לדף  קיצור תולדות הקיבוציות
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  למרכזי-קרא הראיון עם אסף ענברי באתר הקיבוצים.
תוכן ההודעה:  בין השאר הוא אומר דברים דומים לאלו שאני אומר רק יפה יותר.
כך אומר ענברי על מי ומה היה הקיבוץ:
"זה גם מה שייחד את הקיבוץ בנוף הקומונות העולמי. הוא לקח על עצמו תפקידים לאומיים. הוא התגייס, ולא רק במובן הביטחוני. הוא תפס את עצמו ככוח משימה של המפעל הציוני, ומתוך התפיסה הזאת הוא נרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך – התיישבות, ביטחון, חקלאות, תעשייה, קליטת עלייה, יצירת תרבות עברית. אדם שחי ופועל בקהילה ערכית ומגויסת שעושָה היסטוריה, הוא אדם מאושר יותר מאדם שמנצח במרוץ העכברים. זו הבשורה של הקיבוץ, והיא לא התיישנה".

קרא היטב משפט זה:"הוא לקח על עצמו תפקידים לאומיים".
"לקח על עצמו" מאיזה סמכות ותוקף?מהרצון לבצע מעשים בעלי משמעות וערך לא רק לעצמו.
אילו מעשים? התשובה:"תפקידים לאומיים".
ובהמשך:"הוא תפס את עצמו ככוח משימה של המפעל הציוני....".כלומר,כל הערכים החשובים של שוויון,הסתפקות במועט,עזרה ואחריות וערבות הדדית היו כלים ואמצעים בשרות המשימה הלאומית שהיתה חיצונית לו.
וענברי ממשיך.....:
"ומתוך התפיסה הזאת הוא נרתם לכל המשימות הבוערות של המדינה שבדרך – התיישבות, ביטחון, חקלאות, תעשייה, קליטת עלייה, יצירת תרבות עברית".
לאמור,"המשימות הבוערות של המדינה שבדרך..."והוא מונה אותן ומתקבלת תמונה שהקיבוץ התיחס ועסק בכל תחומי החיים של עם ומדינה ולא רק בעינייניו הפנימיים.לשם,למדינה היו מכוונות פניו ןהיו מוכוונים מעשיו ומאמציו-אל המדינה שבדרך ואל המדינה שבונה עצמה משהושגה העצמאות והריבונות.
וענברי מוסיף:"הקיבוץ הציע לכל מי שבחר לחיות בו את מרב ערוצי המעורבות, האחריות וההשפעה - באסיפות השבועיות, בעלון השבועי, בפעילות התנדבותית ובמילוי תפקידים חברתיים, משקיים, תרבותיים ופוליטיים בתוך הקיבוץ ומחוצה לו, במסגרות תנועתיות וממלכתיות".
כלומר,הקיבוץ הציע מיגוון רב של אפשרויות לחיים משמעותיים לפרט מהמעגל הקיבוצי הפנימי דרך התנועתי ועד הממלכתי-לאומי.
כי:"אדם מרגיש שיש משמעות לחייו ככל שהוא מרגיש נחוץ ומשפיע. חבר קיבוץ הוא לא האדם המיותר והאנונימי של הכרך המנוכר".
ולבסוף,העימות של הקיבוץ בעבר עם מצבו היום:"אדם שחי ופועל בקהילה ערכית ומגויסת שעושָה היסטוריה, הוא אדם מאושר יותר מאדם שמנצח במרוץ העכברים. זו הבשורה של הקיבוץ, והיא לא התיישנה".
הקיבוץ כבר לא עושה היסטוריה ולכן טעם ומשמעות הקיום במסגרת הזו אבד.
אבל ענברי אולי אופטימי בהוסיפו שהבשורה של הקיבוץ לא התישנה כי היא אוניברסלית ותמיד תזכה לעדנה אם וכאשר תופענה משימות לאומיות חדשות.
או אז יתכנסו אנשים חדשים אל הדגל כדי למצוא טעם ומשמעות לחייהם.

מבחינה מסויימת יואל מרשק מנסה בדון קישוטיות רחימאית למצוא את אותן משימות שמילוין והגשמתן הן תמורה ללאום/לכלל ומספקות טעם ומשמעות לפרט
המגשים.
ולענברי עוד תובנות בהירות וממצות על אודות הקיבוץ.
בהחלט מאיר ומרתק.




העתקת קישור