היבט מרגיז אחד
הוספת תגובה לדף  קיצור תולדות הקיבוציות
שם הכותב:  "אלי בובליל"
דואר אלקטרוני  shapiro473@gmail.com
מקום מגורים:  רמת גן
נושא / כותרת  היבט מרגיז אחד
תוכן ההודעה:  א)
המאמר של גדעון שפירא רהוט, נוקב, ומצריך יריעה רחבה להתייחסות פרטנית.
אתרכז בהיבט מרגיז אחד בלבד.
יוסף בוסל היה נחשון- הבין את הנגזר מחברה המפקיעה מן הפרט את
הדאגה לקיומו.
הוא לא חשש להתריע על כך.
יש להניח כי אם לא היה טובע בכנרת ב 1919 היה משנה את פני הקבוץ
בטרם דברים התקבעו.
והשאלה הנשאלת:
איך לא קם במסגרת הקבוצית, משך שנות דור, איש בשיעור קומתו של יוסף בוסל.
איש שיסחוף אחריו את הרוב לשינוי פני הקבוץ כבר אז, עוד לפני
שהמציאות כפתה את השינוי בשנים אחרונות אגב משבר נורא.
אותו רוב עזב את הקבוצים, והוא מונה הרבה יותר מאלו שנשארו.
אומרים דברים צריכים להבשיל.
אומר: ההבשלה היתה לאחר מלחמת העצמאות !!
כשכתב יצחק בן אהרון את מאמרו "עת לתמורה בטרם פורענות" הוא התכוון
לתמורה אחרת מזו שנדרשה. הדבר מסמל את אובדן הכיוון-
ואף אחד לא קם !!
ב)
מאוד רציתי לקרוא את תגובתו של אורי יזהר למאמר זה.
התייחסותו ודאי תחכים הרבה מאוד מהמגיבים כאן וגם אותי.
ג)
כשמשווים מאמר זה של גדעון שפירא למאמרו של חגי אלון מלפני מספר
שבועות, מקבלים פרופורציה של טוב ורע - בהתאמה.
מהו מאמר בהיר וקוהרנטי ומהו מאמר מגוחך, הזוי ולא מחובר.

חג שמח לכולם.
העתקת קישור