נפגעי השינוי ו"עקימות השיטה הדיפרנציאלית"...
הוספת תגובה לדף  קיצור תולדות הקיבוציות
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  נפגעי השינוי ו"עקימות השיטה הדיפרנציאלית"...
תוכן ההודעה:  רבותי אני מתחיל דווקא מהסייפא
טוען כאן אנונימי אחד שהשיטה הדיפרנציאלית עקומה, הבנתם את זה? 99.9999% (יש עוד בערך 100 999)אחרי הנקודה, חיים בשלום בעולם הזה בשיטה הקרוייה משום מה "שכר דיפרנציאלי" למה? כי ככה זה, היה נסיון ברוסיה ושטח השפעתה לתת שכר אחיד, גם בסין הענקית אותה אני מכיר היטב ומקרוב, אבל היום אין עוד בעולם מקום בו נהוגה שיטת השכר האחיד, אפילו קובה נכנעה להגיון, אבל כול זה לא מפריע לשמיל, הוא צועק בקולו הרם והאנונימי, "השיטה עקומה" ה"במה בשיפוע" וכו' וכו', הבלים אלה מראים עד כמה חברי הקיבוץ של פעם לכודים בפרדיגמות עתיקות יומין, ולעזאזל העולם שמחוץ לגדר, כמה שאתה דומה לרב ליצמן ולחבורת אתרא קדישא, מקדשי קברים עתיקים, אולי תסלק את האינטרנט והפלאפונים כמותם בכדי שחברי הקיבוץ שלך לא יגלו חס ושלום, שיש עולם קצת אחר שם בחוץ.
ולידידי העלום הקרוי חבר מרכזי, בחייך יש אלפי מה שנקראים "נפגעי שינוי" איך לא? הרי מדובר באלפי חברי קיבוץ שלא דאגו לעתידם, לא דאגו לפנסיה ומה ייקרה להם לעת זיקנה, הקיבוץ השיתופי, הרחם האולטמטיבי, דאג לכול, והנה יום בהיר אחד הכול היתמוטט מול פניהם הנדהמות, הם הרי כמו והלכו לעבודה יום, יום, שישים שנה ויותר, והנה מסתבר שמקום העבודה שהם עבדו היה משהו מסוג ה"לופט גאשאפט" ומעולם לא היה רנטבילי, והרשימה ארוכה, אבל הם היו חברים נאמנים של הקיבוץ שמילאו ללא מחשבה שניה את מצוות סדרן העבודה, אז הם הנפגעים העיקריים של השינוי, השינוי שהגיע מתוך קריסת המערכת שהם שירתו בנאמנות לאורך שנים (כן גם אני בחבורה, חוץ מזה שלא עבדתי בחיי אלא בעבודה שהכניסה לקיבוץ הון רב), והנה הכול קרס מול פניהם והם נותרו, כמעט, בחוסר כול, עדיין לא כמו הסמרטוטר התל אביבי או הניו יורקי, יש גג לראשם שאיש לא ייקח ויש קצבת זיקנה מהביטוח הלאומי, גם קצת כסף מהקופה הציבורית (אם יש כזו), הם לא ירעבו ללחם, ולא יסבלו מקור בלילות על הספסל הציבורי.
אין ספק שמדובר בסבל, חבר מרכזי, מדובר באנשים שחלומם התרסק לנגד עיניהם, הסבל איננו נמדד רק באם יש מה לאכול או איין, אני מכיר כאן חברים שכשלון הדרך הקיבוצית זהו עבורם מכה אנושה, וניפוצו של חלום יכול להיות מלווה בסבל לא קטן, אז יש נפגעי שינוי, ויש הרבה ועוד יהיו רבים בקיבוצים המשתנים ללא הרף, ללא קשר אם הם מגיעים למט"ש, מה המט"ש יכול לעזור למי שחלומו נופץ? האם קיבוצי המט"ש יפתחו שעריהם לכול החברים שחלומם נופץ? זה הרי לחלוטין לא הגיוני, לכן יש לי כבוד רב לכלל החברים, אלה שידעו להסתגל, כמו הורי למשל, ואלה (והם רבים) שמבכים את הקיבוץ השיתופי ודרכו שכה אהבו, הלכנו לשינוי מתוך שירד לנו האסימון מחד ובגלל (ובעיקר כנראה) כי הצמוטטנו כלכלית, היום המצב מצויין אבל אני מתקשה לשכוח את השנים הקשות והנוראיות בעקבות ההתמוטטות הכלכלית של הקהילה.
העתקת קישור