שוויון שוויון ואין שוויון (גם שיתוף) - 1982
הוספת תגובה לדף  הטעות הרווחת בראייה לאחור
שם הכותב:  גדעון שפירא
מקום מגורים:  עין השופט
נושא / כותרת  שוויון שוויון ואין שוויון (גם שיתוף) - 1982
תוכן ההודעה:  הדברים הבאים נכתבו ב-1982 כתגובה לדברי אליהו רגב (צצה) על שיתוף:
במסה "קיבוץ לאן", גורס אליהו רגב (צצה), את הדברים הבאים: "כולנו יודעים שאם נתבקש להגדיר את מהותו של הקיבוץ במושג אחד, הרי יהיה זה מושג השיתוף (ומי שירצה להקפיד יאמר - 'השיתוף תוך שוויון')" (סוף ציטוט).
בניגוד לצצה אני חושב, כי אין להבין את בסיס החברה הקיבוצית מבלי לברר תחילה את מושג השוויון.
שוויון הינו נושא קריטי מתוקף חוסר השוויון הטבעי בו אנו נתונים ונמשיך להיות כך בכל טווח העולה על הדעת. במשמעות זו (חוסר שוויון טבעי) ניתן לראות את השוויון בין בני-אדם, כחירותו של כל אחד להמשיך להיות מי שהוא באין מפריע, עד הגבול בו פוגעת חירותו זו בחירות זולתו. כל שותפות אנושית ללא כלל זה, לא יכולה להיות ממילא אלא הסכם מוגבל לעניין ספציפי זמני. לפיכך, לא רק שהשוויון איננו נושא למקפידים בלבד, כפי שצצה גורס, אלא התנאי העשוי לשמש "מטריה" למושגי החברה בכלל וזו הקיבוצית בפרט.
"טבע האדם" אף הוא נושא השנוי במחלוקת, כמדומה, מאז ראשית הניסיון להסביר את כללי ההתנהגות האנושית. לעתים משתמשים בניסוח "טבע האדם", כאמצעי לקבוע קביעה שאין עליה עוררין כביכול. אולם טענת "טבע האדם" כאכסיומה הופרכה כבר עם התקבל הרעיון של האדם כייצור בעל תבונה. סגולותיו החשובות בתור שכזה, הינן יכולתו לכפות את השיקול על היצר ואת הבחירה על האינסטינקט. כלומר, לשלוט ולכוון את טבעו, במקום להיות מכוון ונשלט על ידיו ובכך להפוך למיוחד מבין אחרים ושונים.
"שוויון ערך השונים" הוא הצירוף, שהפנמתו הובילה לנטישת האבסורד של שותפות בפריטים ספציפיים בין בלתי שווים בצרכים ומכאן, לשוויון אורגני תחת השוויון המכאני. תפיסת השותפות קיבלה כתוצאה מכך את הגדרתה הבסיסית הרחבה, כשותפות באמצעים וכאן לא אמור לחול כל שינוי. אין ביטוי אחר לרעיון השיתופי.
היחד הינו לעולם זירה למימוש פוטנציאל היחיד והבאתו לידי ביטוי ממשי. ניתן לפיכך לומר, כי אין יחד אנושי מתוך חירות, מבלי הייחוד האישי ותנאי ליחד כיעד לבחירה חופשית היא מודעות כולם לייחוד הזה וקבלתו. מכאן, שזיקת האדם אל היחד עשויה לנבוע ולהתקיים מתוקף ייחודו האישי ואפילו מסיבה זו. כל סתירה לא מתחייבת לכן, בין זיקת האדם אל החברה האנושית לבין תפקידו כמרכיב אינדיבידואלי בה. אילו כך היה, ראוי היה לנו להימצא במרעה כעדר (סתירה בין ייחוד ויחד) במקום השותפות בחברה (סינתזה בין ייחוד ויחד).
כדי לסגור את המעגל נאמר: יחס גומלין מתחייב בין המושגים חירות ושוויון (האדם מחפש שוויון לחירותו) ושומה עליהם להתאחד על מנת לצאת אל הפועל כמצב אנושי ממשי, "שוויון החירויות". במילים אחרות, החירות והשוויון מהוות שתי מטרות שנחוץ להתייחס אליהן במשותף. חברה ראויה בעיני, מביאה את שתי המטרות הללו להישג יד ולאפשרות ממשית מתוקף הסיכוי הריאלי ההופך נחלת הכול, או בניסוח אחר, בהיותה בסיס שווה להתפתחות כל השונים המשתתפים בה.
דברים אלה יפים מנקודת ראותו של הפרט, אך אין די בהם כדי להבטיח את המשכיות החברה הקיבוצית. יקבע בסופו של דבר מעמד האדם החד פעמי בתוכה.
העתקת קישור