למיכה אשחר (6.)-על שוויון ערך העבודה
הוספת תגובה לדף  מסעדה בסיבסוד מלא - קיבוץ הרוצה לטפח את חדר האוכל כמקום המפגש המרכזי וכמרכז ההוויה הקהילתית, ידאג לכך שהחבר יחוש במסעדה הזו בבית, ולא כמו תיי
שם הכותב:  שיתופיסט ללא תקנה
נושא / כותרת  למיכה אשחר (6.)-על שוויון ערך העבודה
תוכן ההודעה:  גרסת, מיכה, שלא הצריכה היא הבסיס להגדרת הקיבוץ, אלא שוויון ערך העבודה. ולתומי חשבתי ש'הא בהא תליא', כלומר: כאשר הנויניק ומנהל המפעל ועובד חדר-האוכל ומזכיר הקיבוץ ומטפלת התינוקות מקבלים אותו שכר עבור עבודותיהם (שלגירסתך ערכן שווה) - גם צרכיהם נמדדים באותן אמת-מידה: שוויון ערך הצרכים ! צרכיו של האקדמאי הרווק שאין לא ילדים והוא בריא, שווים לצרכיה של אימם (שגמרה ח' כתות בי"ס) של 5 ילדים, בהם אחד נכה, שהיא עצמה חולה ונזקקת לתרופות ולטיפולים יקרים. לא נכון ? וכאן הפרדוקס לכאורה: אם אמת המידה למדידת תרומתם של הכל (שוויון ערך העבודה כבר אמרת) שווה, וכך (לגירסתי) גם שוויון ערך הצרכים (ערכם הסגולי והעקרוני, ולא הכספי) - הרי צריך לנתק את אלה מאלה ולא להתנותם זה בזה ! כמו שנאמר:"כל אחד ואחת על פי צרכיו/ה, וכל אחד ואחת על פי יכולתו/ה. והעיקר - בלי להתנות את אלה באלה". ולכן נ י ת ו ק ה'משק' מן ה'קהילה', ש ח י ב ר את 'יכולת ההתפרנסות' אל היכולת והזכות לחיים איכותיים - היא אחת מאמהות החטאת. אבל 'האמא של כל החטאים', אם כל חטאת, היא הרצון של כל אחד לדאוג לעצמו (וזה בסדר בבסיס), אפילו על חשבון זולתו, ש"מה איכפת לי ממנו בכלל. שידאג הוא לעצמו, על פי יכולותיו המוגבלות, כמו שאני דואג לעצמי באמצעות יכולותיי הנרחבות והמגוונות". קוראים לזה 'אני ואפסי עוד', ואנוכיות, ואגוצנטריות ןחוסר התחשבות... ועוד כל מיני. אתה הבנת את זה, מיכה אשחר ?
העתקת קישור