ברוך בואך, עוזי
הוספת תגובה לדף  שיתופי-חדשני / חינוך לג'ונגל - הלינה המשותפת לא יכלה לחנך את הילדים לערכים של שותפות אמיתית ושוויון ולכן, היא לא יכלה לחנך אותם לקיבוץ
שם הכותב:  אורי יזהר
נושא / כותרת  ברוך בואך, עוזי
תוכן ההודעה:  האמת, תיארתי לעצמי שבשלב מסוים יעלה עוזי בן צבי לשידור חוזר, והוא לא איכזב. שוב הוא משחרר לנו את מסריו הידועים על הקיבוץ השיתופי הרע והקיבוץ ה"מתחדש" הטוב, רק כדי שאבין אנוכי ונבין כולנו באיזה קקיבוץ אנו חיים ובאיזה קיבוץ אנחנו רוצים לחיות.
ובכן, עוזי יקירי, אני יודע היטב באיזה קיבוץ ובאיזה תנועה קיבוצית אני חי. אין לי אשליות לגבי אפשרות החזרת המופרטים והדיפרנציאליים לשיתופיות, וודאי לא בדורותינו. אבל אני גם יודע שיש הבדל בין בעלות על נכס לבין שליטה בו ובפירותיו. זה קיים בעולם הקפיטליסטי וגם בקיבוץ, גם השיתופי ועוד יותר מזה במתחדש. האליטה הכלכלית בקיבוץ הדיפרנציאלי עושה מה שהיא רוצה הן מבחינת הניהול והן בחלוקת התגמולים כאשר יכולת הבקרה וההתערבות של כלל החברים היא קטנה מאד ולעיתים קרובות אפסית.
הבדלי המשכורות בקיבוץ הדיפרנציאלי הן תוצר של יחסי כוחות ולא של צדק חלוקתי או צדק אחר כלשהו. כפי שזה בעולם הקפיטליסטי. ראינו מה קרה בארה"ב כאשר מנהלי בנקים חשו שיש ביכולתם לגזור קופונים אדירים והם עשו זאת, עד המשבר ויש כאלה שממשיכים בכך גם היום. גם בקיבוץ אנשים אינם מחוסנים מפני רדיפת בצע, בייחוד שיש להם אפשרות לכך בקיבוץ הדיפרנציאלי. כבר נאמר, לא העכבר גנב, אלא החור והמבין יבין. את ההתחלות של נסיגה מהסדרי הערבות ההדדית כבר רואים בכמה מהקיבוצים הדיפרנציאליים.
אבל לא אלה הנקודות החשובות ואני בטוח שלא אשכנע את עוזי ולא את החבר מהמרכז בשום נימוק עובדתי והגיוני שאביא. הם נעולים על הקונצפציה שלהם ולא יעזור בית דין.
העניין הוא קצת יותר מורכב. השינוי בקיבוצים אינו רק תהליך קיבוצי אוטונומי של מי שיצאו מאפלה לאור גדול. השינוי הזה הוא חלק של תהליך שקיעתה של תנועת העבודה בכלל וככזה הוא גם חלק בתהליך התפוררותה של החברה הישראלית וגידול הפערים בה. לא אפרט הרבה כי כתבתי על כך בהרחבה ובהעמקה (לפי מידת יכולתי הצנועה) בשני ספרים שלמים ובכמה מאמרים בכתבי עת שאני מניח שעוזי וחבריו לא קראו ולא יקראו.
הקיבוץ איבד את האידיאולוגיה השיתופית משמתית שלו ונעשה פתוח, או פרוץ, להשפעות חיצוניות. כל זמן שהמצב הכלכלי לא היה גרוע תהליך פירוק השיתוף בצריכה ובחינוך היה איטי. עם המשבר של 1985 נקלעו קיבוצים רבים לצרות גדולות. חלקם בחרו בפיתרון של הפרטות מרחיקות לכת וחלקם התמודדו עם המצב כקיבוץ שיתופי. יש הצלחות וכישלונות בשני אופני ההתמודדות. לא כל הדיפרנציאלים הצליחו (לא אזכיר שמות בגלל צנעת הפרט) ולא כל השיתופיים נכשלו. זה מלמד על כך שהפיתרון הקפיטליסטי לא היה הכרח המציאות אלא תוצאה של בחירה שלעיתים באה לאחר תקופה של התשה חברתית פנימית. אז יבושם להם.
למשה שכביץ: אינני מבין לשם מה הכנסת את הקטע על פיגוע ההתאבדות של שמשון. אני, מכל מקום לא מתכנן דבר כזה בקיבוצי וגם לא תובע אותו לדין. כל החלטה שתתקבל באופן דמוקרטי מחייבת גם אותי. אבל שום דבר לא ימנע ממני לומר מה דעתי על מקורותיו ומשמעותו של השינוי לכיוון הדיפרציאליות וההפרטות המאסיביות.
ולאלי בובליל - תודה על המחמאות.
ולסיום, שיר שלי שפורסם לפני שנים בעיתון "הקיבוץ":
גם הסרטן יכול להיות קידמה של הגוף.
למה לא? תנו חופש לתאים, תנו
להם להשתולל, האם גזירת גורל היא שיישארו
כבולים לסדר כפוי, להגמוניה עריצה של
יישויות על-תאיות, לצופן קדום של די-אן-איי רודני?

הנה נודדת לה קבוצת תאים חופשיים כמו
חבר מחפשי זהב והרפתקאות בדרכי הדם והלימפה
משוחררת מכבלי מוסר בין-תאי מבקשת
לה ריקמה רכה להתנחל בה ולפתח
מושבה חדשה, גרורה של המוקד המטרופוליטני,
שתתפח ותשגשג בעוד התאים הירחמיאלים
של הסדר הישן ממשיכים בשארית כוחותיהם
לקיים גוף ונפש, בהחלט תופעה מיושנת
במציאות הפוסט-אורגנית שלנו.
העתקת קישור