מאמר שטחי
הוספת תגובה לדף  שיתופי-חדשני / חינוך לג'ונגל - הלינה המשותפת לא יכלה לחנך את הילדים לערכים של שותפות אמיתית ושוויון ולכן, היא לא יכלה לחנך אותם לקיבוץ
שם הכותב:  אורי יזהר
נושא / כותרת  מאמר שטחי
תוכן ההודעה:  המאמר של אורי הייטנר אינו יורד לשורשי העניין. הלינה המשותפת לא בנתה את הקיבוץ ולא חיסלה אותו. המעבר מלינה משותפת ללינה משפחתית היא ציון דרך בתהליך פירוק השיתוף הקיבוצי שהחל עוד בשנות החמישים בהיקף קטן ובקצב איטי עם התקציבים האישיים והלך והתגבר עם השנים. לתהליך פירוק השיתוף היו שני גורמי אב: הראשון, המעבר של הקיבוץ מחברה הומוגנית מבחינת גיל ומוצא תנועתי לחברה הטרוגנית ומסועפת; השני, התמורות שחלו בחברה הישראלית מחברה בעלת שוויון וסולידריות יחסיים לחברה אינדיבידואליסטית, חומרנית והישגית, שהחלה במירוץ לעבר "הקפיטליזם החזירי" כבר בשנות השישים ובקצב מהיר יותר אחרי עליית הליכוד לשלטון ואחרי תוכנית החירום לייצוב המשק מ-1985. הרבה כותבים בשאלות הקיבוץ מייחסים את תהליכי פירוק השיתוף, ההפרטות למיניהן, כולל הפרטת הלינה לגורמים אנדוגניים, פנים קיבוציים, ומתעלמים מהשפעות החברה הישראלית והמהלכים הפוליטיים בתחום הכלכלה והחברה על הקיבוץ.
כבר בשנות השישים, בתקופת הלינה המשותפת ידענו כי הגורם המכריע בעיצוב אישיותו של הילד הם ההורים. אבל סולם הערכים החברתיים נקבע גם לפי גורמים נוספים, הסביבה החברתית, התקשורת, התרבות השלטת, ועוד. לכן הקביעה שהרקע הטוב ביותר לחינוך לקיבוץ היא הלינה המשפחתית נראית לי תמוהה.
כבר בדור תש"ח, שגדל בלינה משפחתית במשפחות עירוניות, הרוב הגדול לא בחר לחיות בקיבוץ ורוב אלה שהגיעו לקיבוץ אחרי מלחמת העצמאות עזבו אותו. אני גם לא מאמין שהטפה מתמשכת של הורים לילדיהם לפני השינה תביא את הילדים בהתבגרם לחיות בקיבוץ. המשך קיומו של הקיבוץ - כקיבוץ, לא כמשהו שמתחפש לקיבוץ - בחברה הישראלית תלוי קודם כל במאמץ לתיקון החברה ולהחזרת הסולידריות אליה ולא במאמצים סיזיפיים לשמר את שרידי השיתופיות בקיבוצים המתפרטים.
העתקת קישור