אוי זמי
הוספת תגובה לדף  שלום בית מזויף - המטה השיתופי מנסה לשמור על שלום בית תנועתי עם 'הקיבוץ המתחדש', במחיר ויתור על ערכיו
שם הכותב:  יזהר
נושא / כותרת  אוי זמי
תוכן ההודעה:  אוי זמי. זה היה עצוב אם זה לא היה מצחיק. ואולי זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב.
מותר כאן לצטט את לזר? לא, אני חושב. אז נייחס את זה לרוביק רוזנטל. הם כתבו פעם ב"ספר הירוק" משהו כמו: "קיבוץ זה כמו מסטיק: אי אפשר לדחוף. צריך למשוך". זה נכון. אתה נורא רוצה שיואל יעשה משהו שיואל לא כל כך רוצה לעשות אותו. אתה בעצמך כמובן לא יכול. למה לא יכול? כי בקיבוץ שיתופי לא לוקחים מנהיגות. מקבלים אותה. לא אומרים כמו יהוא מלך ישראל: "מי איתי מי" אלא אומרים כמו בני ישראל: "שימלה לך? קצין תהיה לנו".
יש לי ישנות לך ולטלי גורן-ספיר (לקיפי לא. הוא כבר יודע): אין חיילים למהלך הזה. אין קיבוצים למהלך כזה. ניסינו פעם, עם "פורום געש" או משהו כזה. השתתפתי, כאנתרופולוג אבל גם כדובר, באחד הכינוסים (בגבים). גם שם לא היו חיילים. המעטים שהיו היו זקנים מכדי להילחם. אני הייתי השני הכי צעיר, וגם אני כבר בן 60.
אז אתה כועס. נו? שגם אנחנו נכעס? מתנגדי השינוי הבוטים (יש כאן רשימה, אבל רובה שמות בדויים) משוכנעים שאם הזמן יותר ויותר חברים בקיבוצי השינוי משתכנעים שזו היתה טעות. ובכן גם זו אשליה. איך אמר לי אחד משכני, קיבוצניק שיתופי? "אני רואה את חברי קיבוצך. בשנת השינוי הם היו בחרדה. היום הגב שלהם זקוף. יש להם אור בעיניים". עבור חלק מהחברים אם גילה הרשם שקיבוצם יכול לשלם להם פנסיה גבוהה יותר זה תיקון, לא התחלת המהלך לאחור. אי אפשר ללכת לאחור, ודאי לא לראשית שנות החמישים.
תמשיך לצעוק, צעקה מקלה על הכאב. אבל פילוג לא יהיה, כי אף אחד (טוב, חוץ ממך, מטלי גורן-ספיר ומעוד 100 איש אולי) לא רוצה להתעסק עם זה. וקיפי, בהזדמנות זו , יסביר לכם שאתם מתפלגים על הדבר הלא נכון, ויקים מיד את סיעה ב'.
בנימה אישית, אולי אישית מדי לטוקבק: אני מכיר אותך. קשה לראות אותך ככה. אבל זמי, זה לא יוביל אותי לשום מקום: טוב לי בקיבוץ המתחדש שלי. טוב לחברי בקיבוץ המתחדש שלנו. זה גם לא יוביל אותך לשום מקום. אתה הרי יודע שגם קיבוץ מתחדש אפשר לעשות טוב ורע. תתמקד בטוב.
העתקת קישור