מאמר מעניין של ראובן שפירא, השכירים כמחסלי הקיבוץ.
הוספת תגובה לדף  חקיינות יקרה - הקיבוצים השיתופיים אינם יודעים להתמודד עם עבודה וניהול שכירים
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  מאמר מעניין של ראובן שפירא, השכירים כמחסלי הקיבוץ.
תוכן ההודעה:  המאמר של ראובן שפירא בא חשבון עם הקיבוץ השיתופי, כאן יש כבר חידוש, כי עד עכשיו פלג מור וחבריו עסקו רק כמה רע בקיבוץ המתחדש.
ללא ספק הכנסת השכירים לקיבוצים היה מהפכה, אצלנו למשל הוציאו את השכירים במפעל וזה עולה לנו עד היום, והרבה.
כאשר המפעל התחיל להיות הנדסי יותר ויותר היה ברור שאין כוח אדם מתאים בקיבוץ, ואין ברירה אלא לקחת שכירים.
ראובן, אתה מדבר על מונדרגון, ושוכח שבמונדרגון, כול החברים הם שכירים, עם תלוש משכורת ובונוסים, עם שכר דיפרנציאלי, נכון שהם מגבילים את העסקת החיצוניים ללא יותר מ 20%, אבל פה ושם יש סטיה, ומה אתה יכול להציע למהנדס שבא לעבוד במפעל ומקבל 20 אלף ש"ח בחודש?
בית של 60 מטר בקיבוץ ותקציב אחיד, שוויוני, ללא פנסיה מסודרת, ושתיתן את הבית שלך בעיר כי ככה נקבע בתקנון?
ראובן, זה נחמד לסגור את השערים לאחר שהסוסים ברחו, ייתכן ואם הצעתך היתה נופלת על אוזני השכירים של שנות השישים, אולי היה הדבר נראה אחרת, אבל לך תעגן בתקנון את נושא המניה, ובכלל איך מנהלים חברים בחצי חברות?
אני מאוד בעד קיבוץ שיתופי משופר, אבל הטענה שהקיבוצניקים הפכו לבטלנים בגלל השכירים, והרצון לצאת לפנסיה הוא תולדה של השכירים, היא מעניינת, לתומי חשבתי שאדם, טוב לו שבגיל 65 אחרי 45 שנות עבודה, יכול הוא להנות בפנסיה, לגדל כלב או שניים, לצייר, לעשות חיים, עם פנסיה מכובדת שהקיבוץ ייתן לו.
אתה מציע שהחברים והחברות יעבדו עד גיל 100, כי זה יעודם בחיים, לעבוד, ולעבוד, איזו שטות זו.
אני נלחם שהחברים יהנו מחייהם אחרי שעבדו, חלקם בפרך ממש, כ"כ הרבה שנים, אתה מציב להם עתיד נפלא, עוד עבודה, עד כלות.
צר לי ראובן אבל חלומך נשמע לי כסיוט מתמשך, ואני שמח שהורי לא בסרט הזה ויודעים להנות, יחד עם שכבת בני ה 70-80 בקיבוצי.
כן גם אצלנו יש כמה חברים שלובשים את המדים הכחולים, מדי בוקר ונגררים חלקם עם הליכון למקום העבודה ההיסטורי שלהם, אני מציץ בהם בעצב רב, והם מגדולי שונאי בקיבוץ, למה? כי אני שואל אותם מדוע הם לא יכולים להנות מהפנסיה?
העתקת קישור