הפנים הפחות נאות של השינוי.....
הוספת תגובה לדף  "עול" מרופד היטב - ולוולה, שהגדיר את מנהלי הקהילה כ"שליחים שנטלו על עצמם עול", שכח, כנראה, שמדובר בעול המרופד בהרבה כסף
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  הפנים הפחות נאות של השינוי.....
תוכן ההודעה:  כותב כאן חבר משונה ועוד איזה אחד שמנסה להתלבש על שמי כמו השכנים הנחמדים שלי, שהתימחור, הוא אב כל חטאת...
אני מנסה להבין, כיצד התימחור מביא חבר, פנסיונר, מעבר לגיל העבודה, לצאת מביתו במטרה לחסל את מנהל משאבי האנוש, או מנהל העסקים, ובסוף יורה במנהל הקהילה, וכמעט מצליח, ועוד תוקע לעצמו כדור בראש.
מדוע זה דומה לאיש שקם ורוצח את בתו? מפני ששני מעשים אלו, הם מעשים לא שפויים, מעשים שאין קשר בין חומרת המעשה לסיבתו כביכול.
אין הבדל בין רצח (וניתן להניח שהמתאבד הניח לפני מותו שהרצח הצליח) והתאבדות שכזו, לרצח ונסיון ההתאבדות בבצרה, בשני המקרים מדובר במעשה טירוף רגעי, אך מתוכנן כנראה.
להאשים את התימחור, הרי זה הבל הבלים, לשם מה עשינו שינוי? האם כדי להשאיר את מה שהיה כפי שהיה? הלזה יקרא שינוי? השינוי בוצע בכדי לרפא את הגוף הזה מוכה הסרטן, השינוי הוא הכימותרפיה של הגוף הקיבוצי.
ראיתם את גוף האדם שמטופל בכימו או בהקרנות? מה עושה הטיפול, הוא ממית את התאים הסרטניים בכדי שהגוף יצליח לשקם את עצמו.
הצעד הראשון היה התמחור, לראשונה למדו החברים העובדים בענפי הקיבוץ את השווי האמיתי של עבודתם, לא עוד ה 360 ש"ח שכר יומי אחיד, אלה לפעמים 20 ש"ח לשעה, ולאחר שנודע לחברים כמה שווה עבודתם באמת, נפל דבר, באמת, המציאות של האמת, היתה כואבת, דואבת, מדפרסת, בדיוק כמו הרגשתו של חולה הסרטן המהלך לביתו לאחר הבשורה המרה.
החולים מתחלקים לשנים, אלה המחליטים להלחם במחלה, ויודעים את מחיר המלחמה, ואלה שמחליטים שלא להלחם.
גם בחברה הקיבוצית מצאת גם את אלה וגם את אלה, וזה קרה עוד לפני שהחלה הסגירה המסיבית של ענפי השרות.
לאחר התמחור התגלה שהקיבוץ ממש לא צריך שלוש מספרות, נגריה לחבר, מכבסה, מחסן בגדים, מתפרות, חנויות בגדין ונעלים, אופניות, סנדלריה, חשמליה, ועוד ועוד ועוד....
מסתבר שהענפים הללו, לא היה בהם צורך של ממש, והסתבר שלקבל שירותים אלה או לבצעם בעצמך (מכבסה למשל), מקטין את ההוצאה הציבורית בצורה דרמטית.
אחרי שנסגרו הענפים, הגיע בעיה גדולה יותר מתימחור העבודה (גם במשכורת מינימום), הגיע האבטלה המסיבית, כן, עשרות חברות (בעיקר) וחברים, רובם מעל גיל 50 (אבל פה ושם צעירים יותר), מצאו עצמם ללא עבודה.
כאן התרחש תהליך מופלא באמת, תוך פחות משנה, מצאו 95% מהחברים עבודה, רובם הגדול בחוץ, רובם הגדול באותה משכורת מינימום של 20-23 ש"ח לשעה.
אבל, כאשר המשכורת כמוכרת בבוטיק, היא כזאת, וזה לא תמחור של ה"חברה שהביאו המשנים" זה בסדר.
אני רוצה להגיד משהו על עמיעד, גם כאן היה הדבר דומה לריפוי ממחלת הסרטן, אלא שכאן הכימותרפיה הצליחה, רצוי גם להתנתק מהגורמים למחלה, כמו למשל לחולה מלנומה (סוג של סרטן עור הנגרם מחשיפה לשמש), לא להחשף לשמש.
אם אתם גוף חפץ חיים, אתם לא מסתכלים לאחור אלא קדימה, מנסים לנטרל את הגורמים למפולת, מנסים לבנות מנגנונים שינטרלו את אלה שגרמו למפולת מחד, ואת האפשרות למנות או לבחור כאלה שיחדשו את המפולת, מאידך.
"אין אהבות שמחות" שר יוסי בנאי את ג'ורג' ברסאנס הבלגי, ואין שינויים שמחים, באמת שאין, תהליך השינוי הוא כואב, קשה, כימותרפיה אמרתי? אבל לאחר 6 שנות שינוי, אנחנו בעמיעד יכולים להביט אחורה, לראות את כברת הדרך שעברנו, ולדעת שזה היה כדאי, כדאי לחיות בצמצום לעומת מה שרגילים היינו בימינו השיתופיים, ולדעת שאנו חיים בהתאם ליכולתנו.
בהצצה לעבר העתיד, אני יודע שהגוף כבר בריא, הסרטן נעלם, אבל זה לא אומר שלא צריך לבדוק, לעשות CT ושאר בדיקות לראות שהמחלה לא חזרה, לפי מה שאני קורא כאן באתר, אז מעת לעת, נראה שהמחלה פורצת מחדש, ועוד יש כאלה כמו פלג שכותבים מאמרים המתפללים לחזרתו של ה"ניהול השיתופי" אם כל חטאת, הגורם למחלה, כמו השמש במלנומה.
חבר משונה כותב על הרוצח (הרי כשמת האמין שרצח):"האדם היקר יוסי שנייברג הי"ד מרמת הכובש"
הבנתם את זה? הי"ד (השם יקום דמו) במי בדיוק אתה רוצה לנקום את דמו השפוך של הרוצח? מעניין לשמוע את אשר בפיך, חבר משונה.
מי כאן חסר טקט חבר משונה, אתה או חבר מרכזי?
העתקת קישור