עוד נסיון של עזרא דלומי לרבע את המעגל...
הוספת תגובה לדף  על גרידיות ועל טבע האדם
שם הכותב:  עוזי בן צבי
מקום מגורים:  עמיעד
נושא / כותרת  עוד נסיון של עזרא דלומי לרבע את המעגל...
תוכן ההודעה:  עזרא ידידי
כמה נפלא היה אילו היה ניתן לאמץ את מאמרך שמתפרסם ב"מקום" (אני מניח שהשם נלקח מ"קיבוץ מקום") ולומר כזה ראה וקדש, באמת היה נפלא, אלא מאיי? שאין כאן שחור ולבן, הטענה השחוקה שהמעטים בעלי השכר הגבוה, הם שמובילים את השינוי, היא טענה שחוזרת על עצמה, והשאלה היא האם היא נבדקה, עד כמה שידוע לי בעל השכר האישי הגבוה ביותר בתנועה הקיבוצית, הוא דווקא נגד ההפרטה, מדוע אשאל? האם רק מפני שטבעול נמכרה?
העובדות הן קצת אחרות, נכון שהאוכל החופשי ביזרעאל וסאסא בהחלט נותנים את הטעם של פעם, אבל אני משוכנע שהביזבוז בחדרי האוכל הלא מופרטים הוא מזוויע, ביחוד בימים קשים אלה.
אין ספק שהימים בהם ניתן היה לומר שהאוכלוסיה בקיבוץ השיתופי היא הומוגנית, אחידה אידיאולוגית, ימים אלה חלפו ואינם, בעידן הקליטה המסיבית של סוף שנות השבעים והשמונים "זכינו" לקלוט לתוכינו משפחות רבות ןלאו דווקא נר השיתוף היה למרגלותיהם.
לאורך הדרך חטאנו רבות, והחטא הגדול של הרכוש הפרטי, היה סרטן ממאיר הרבה יותר ממה שחשבנו.
עזרא, ההתמוטטות הכלכלית של עמיעד ב 2002 היא עובדה שאין עלי וויכוח, השינוי שלנו שלא כמו בשמיר וכפר עזה (תוסיף את שפיים, לוחמי הגטאות, גליל ים, כפר חרוב, ועוד לא מעט אחרים) לא נעשה כאשר אני מלאים וממולאים בשקלים, אצלנו המצב היה של "חדלי פירעון", לצערנו כי רב לא היה לנו מפעל כפלסן, יש לנו מפעל מצויין, באמת שאיפשר לנו לצאת מהמשבר, מופרטים וחזקים יותר, אבל הטענה המגוחכת שעלתה בכתבתך: שפלסן יכולה להיות מה שהיא רק בקיבוץ שיתופי, היא טענה שאיננה שווה התיחסות כמובן, אני מניח שרוב תעשיית המיגון בעולם, איננה בדיוק ממוקמת בקיבוץ שיתופי על גדר המערכת עם לבנון.
תעשיית המיגון, ניזונה ממלחמות ומהעולם האלים שבו אנו חיים, בזמנו כיסחה העיתונות הקיבוצית את בית אלפא על שמכרה כמה מכוניות מתיזות מים לאיזה רודן באפריקה, אינני יודע את מי בדיוק מצליות המכוניות הממוגנות של פלסן, והאם נבדקה אי פעם ההפוליטיקה של הרכש הזה, וזה לי אישית לא מפריע, אם לא פלסן היה מישהו אחר בוודאי, אבל איך זה קשור לקיבוץ שיתופי? לאלוהי חברי סאסא הפתרונים.
אנחנו עזרא, נחלצנו בדרך היחידה שהיה ניתן להיחלץ, והדרך הזו הובילה לשינוי, והשינוי הביא אותנו לניהול הגיוני, ההפרטה הביאה לחסכון עצום שקשה לתפוס אותו, הביזבוז של משאבינו היה מדהים בכול מקום, מזריקת מזון לצריכת חשמל מטורפת, מחוסר יחס לרכב הקיבוצי והשקייה של דשאים כאילו אנו חיים בגן עדן. לא היה לזה סוף בכול תחום, גם תחום העבודה היה פרוץ לגמרי ולא ניתן היה לשלוט בצורה מסודרת בתחום הזה, עם עובדות קשה להתווכח, שלוש שנים אחרי המפולת, יכולנו להרים את הראש, 7 שנים אחרי המפולת, תשאל מי מחברי עמיעד מתגעגע לימים של פעם, רשת הבטחון עובדת, המיסוי גבוה מדי לטעמי והוא עוד יירד, אבל המשכורת הגבוהה איננה הדבר שעומד ברומו של עולם, מה גם שהמיסוי הפרוגרסיבי דואג שההפרש בין הגבוה לנמוך לא יהיה יותר מ 1:3, מה שאנו רואים לנגד איננו בנסיון להבטיח את שנותינו הבאות, ואני כבר לא צעיר, זהו שלב השיוך, הן של הבתים והן של הנכסים, בכדי להתקיים בשנות הפנסיה, הפנסיה הדי עלובה שנצברה על שמי בשנות השיתוף, יחד עם מה שנצבר עכשיו, לא בדיוק יאפשר לי חיים בבטחון סוציאלי מינימאלי, מה שכן יאפשר זאת יהיה חלקי היחסי הסחיר בנכסים שלמענם עבדתי כול שנות חיי, ההורים שלי שעברו את שנת ה 80, חיים ברווחה יחסית למה שהיו רגילים בקיבוץ של פעם, ללא מקורות חיצוניים וירושות, הם חיים ממה שהקיבוץ מעביר להם מדי חודש, אבל ברור להם שיגיע יום שבו הם או יורשיהם, יחלקו את הרכוש הרב שנצבר, הן היצרני והן הלא יצרני, זו דרכו של עולם.
עזרא, איל לי בעיה עם ההתרפקות על הקיבוץ של פעם בכתביך, התרפקות החוזרת שוב ושוב, אין לי בעיה שמי שיכול למשוך בעגלת השיתוף שימשוך, אבל מדוע כותבי השיתוף כמוך, חייבים להשמיץ את המתחדשים, תמהני, האם השמצת הקיבוץ שנחלץ כמתחדש, עוזרת במשהו לקיבוץ כמעוז חיים? האם זה נכון וטוב ש30% לא מאפשרים ל 70% לעשות בביתם את השינוי? כול זה בגלל סעיף 118 שנחקק על ידי אנשים בשנות ה 40 של המאה הקודמת, אנישם שבערה בהם האמונה שאין דרך אחרת?
אני חושב שכול קיבוץ שרוצה ויכול להישאר שיתופי, שישאר, עם הביזבוז המשווע, ועם 45 הוועדות, זה בסדר, אני מאמין ש"רצונו של אדם כבודו" אני לא רואה את אנשי מגידו עומדים עם שלטים מול משמר העמק ודורשים שינוי, כול קיבוץ יילך לדרך המתאימה לו, נסו שם בגליונות "מקום" להימנע לרגע מהשמצת המתחדש, תמשיכו המאמרים כמו של אסא כשר, אולי זה ייתן את הדרך והכוח להמשך הרעיון השיתופי.
העתקת קישור