כך אמר שפירא:
הוספת תגובה לדף  עוטי חג, דאגה ותקווה - קשה להבטיח לעצמנו חיים קלים ונוחים בעתיד הקרוב, אך אני יכול להבטיח לכם מאבק ראוי שאסור לחדול ממנו. אם נתמיד - ייתכן ונצל
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  כך אמר שפירא:
תוכן ההודעה:  "הזכות הפשוטה והמובנת להשתתף בעשייה וליהנות מפירותיה".

הוריך והורי שרו:"אנו באנו ארצה לבנות
ולהיבנות בה".

הם ראו חובה,לא זכות, לעצמם לבנות לעם,לאומה,ליהודים,באשר הם,לפני האסון הנורא שהתרחש שם,בגולה שהיום כולם מתרפקים עליה,ושכחו את ה"להיבנות".כל כך נכנסו לתפקיד של נתינה ללא תמורה
עד ששכחו שיש גם משפחה וילדים וקצת חיים לאחר יום עמל וגם הזיקנה לא תדלג עליהם.

הם לא "השתתפו".
על כתפיהם העמיסו את המשא העיקרי והכבד ביותר של יצירת הבסיס עליו הצליח המיעוט שהיה כאן להשיג את עצמאותו וריבונותו.
עבור כולם.

פעם היה כאן שיח שאדם זכאי לתמורה עבור עשייה מיוחדת ולא רגילה.
הבעיה היתה שהתמורה העיקרית שקיבלנו היתה הרבה הערכה,כבוד,אהבה,מחיאות כפיים,אצלכם בכלל היו חגיגות כשכל מיני מכובדים מהארץ ומהעולם באו להתפעל מהפלא העולמי,והקשר לשלטון כשגנרלים ושרים פקדו אתכם וסיפרו לכם כשותפים בכירים את סודות הצבא והמדינה.
הכל חלף עבר ואתם נותרתם עם.....עם ההשתתפות בלי התמורה.
אולי עם הזכות לשנות את דפוסי ועקרונות התארגנותכם.
וגם שם הולמים בכם ומטלטלים אתכם כמעט כמו במרתפי השב'כ.

לא בדיוק,בהמעטה רבה,מאפשרים לכם להנות מ"פירות"עשייתכם.

הסיבה/ות?
היום השיח המרכזי אומר שמעצם היותך חבר בקבוצה היהודית מגיע לך ללא קשר למה עשית/עושה.

זהו הפירוש המעשי של צדק חלוקתי שאתה שיתפת עימו פעולה;זו המשמעות של כל הכספים הייחודיים לדתיים/חרדים.

לא עוד תמורה לעשייה כדבריך אלא תמורה עבור ובשביל מוצאי.
עם הבחירה.

כשתצליח לשנות את השיח הזה תוכל לדבר על עשייה שיש גם תמורה נכונה בצידה.





העתקת קישור