למאמרו של אשחר: נהניתי, לא לכל הסכמתי, ועוד משהו
הוספת תגובה לדף  ביקורת בעלמא - קשה לכמת את מבול הרפש שמושלך בימים אלה באולמרט וברק. באיזה שמות לא קראו להם. אבל רוב הביקורת, גם זו של דני רשף, בנוי על דימויים, ו
שם הכותב:  קורא ומגיב
מקום מגורים:  מול המחשב
נושא / כותרת  למאמרו של אשחר: נהניתי, לא לכל הסכמתי, ועוד משהו
תוכן ההודעה:  אני אוהב לקרוא באתרי-האינטרנט או בעתונים המודפסים מאמרים הכתובים 'דבר דבור על אופניו', עם עובדות, טיעונים, תובנות ומסקנות המסתדרים זה אחרי זה בסדר הגיוני ובסגנון בהיר. זה לא אומר שתמיד ולכל אני מסכים. כך גם מאמרו האחרון של אשחר. גם אם אינני שותף לנסיונו של הכותב "לנקות" את אולמרט וברק מהרפש המכסה אותם לדעתי (ולא רק על פיה), ומהיותם מפגרים יחסית לחכמה המתחייבת (ראו בהמשך), הנה כמה דברים כתוספת ממני לדיון: נכון הוא גם לפי התרשמותי שראשי-החמאס ברצועת-עזה (אם להתייחס בעיקר לאיסמעיל הנייה וכנראה גם למחמוד א-זהאר) כבר אינם יכולים לצפות שמי שמחזיק כיום בגלעד שליט סר למרותם. ה'מפתח' לשיבתו של השבוי הביתה נמצא או בדמשק (אצל חאלד משעל) או בידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס בתוך הרצועה, שגם הם כבר מפולגים ביניהם (וכבר לא בטוח שאחמד ג'אעברי מפקד-הזרוע הוא האיש שבהוראתו ישוחרר גלעד). מעבר להיבט הפרקטי המיידי של ההתפלגויות האלו בתוך ה'ארגונים' הפלשתיניים (כמו גם הלבנונים למשל, אם נצמד לעניינם של השבויים שלנו שם) - יש כאן רצף התפתחותי הסטורי, שמובילי-המדיניות הישראלית תמיד מפגרים אחרי קצב התרחשותו, במקום לראות את הנולד (בהיקש מנסיון העבר), ולכן עושים ההיפך ממה שיכול להועיל 'בזמן אמיתי'. בודאי זכורים לרובנו הימים בהם ארגון ה'פתח' הוכרז ארגון עויין, שעבירה היתה ליצור קשר עם אנשיו. והנה ברבות השנים הוא נהפך להיות "יקיר ממשלת-ישראל". זכור ארגון 'אמל' השיעי בלבנון ששבה את רון ארד והחזיק בו לפחות בשנתיים הראשונות אחרי שנפל בשבי. ארגון שהיה מוקצה מחמת מיאוס בגלל קיצוניותו ויציאתו מדופן הכוחות הלבנוניים ה"לגיטימיים" בעינינו. והנה - כיום מנהיג 'אמל' נבי ברי נחשב בין המתונים והמקובלים בקרב מנהיגי לבנון, והוא ממוקם במעגל-הצמרת: יו"ר הפרלמנט הלבנוני. את דיראני ממנהיגי 'אמל' הצבאיים שחררנו מהכלא הישראלי (הוא נחטף ביחד עם השייך עובייד, ששוחרר גם הוא, כדי לשמש 'קלף מיקוח' לחזרתו של רון ארד, לאחר שהוכח שכ'קלפים' הם כבר לא "שווים" כלום). דיראני גם החזיק ברון ארד בשליטתו האישית, כמו אלה שחטפו את גלעד שליט והחזיקו בו תחילה, ולאחר זמן "איבד" את השליטה הזאת או מכר אותה בכסף מלא, כמו שאולי עשו 'קבלני-החטיפה' של שליט. אבל חיזבאללה תפס את מקומו של 'אמל' כארגון היותר קיצוני - - - וכיום גם הוא משתלב בצעדים מהירים במעגלים הלגיטימיים של החברה והשלטון בלבנון. כל מהלכיו בתוך מדינתו וכלפינו (ראו ההסכמה לעיסקאות חילופי-השבויים) נועדו לקבלת גושפנקא של לגיטימיות. כך גם החמאס בחלקים השונים של הפזורה הפלשתינית - ברצועת-עזה, ביהודה ושומרון ובדמשק: רוב מעייניהם של מנהיגי החמאס היא לזכות במעמד רשמי, חצי רשמי, או קרוב לרשמי: הכרה דה-יורה מידי ישראל ומידי "גורמים", בעולם הערבי ובשאר חלקי-העולם הגדול, בשליטתו דה-פקטו ברצועה, ובפוטנציה (שעלולה להתממש בין-לילה, כמו שקרה ברצועה לפני שנה) להפיכתו בעתיד גם ל'בעל-הבית' בשטחי הרשות הפלשתינית האחרים, בין הר-חברון להרי-השומרון והגלבוע. זהו שם-המשחק: מקיצוניות מיליטנטית מוחרמת ללגיטימיות מתמתנת ומוכרת. לכן, בין היתר, הסכים נסראללה 'לסגור ענין' לגבי גולדווסר ורגב ("תראו כמה אני בר-שיח רציני ואמין"), ובעקבות זאת אני מקווה שיסכימו משעל והמחזיקים בשליט לסיים גם את פרשת השבי שלו. בדיווידנדים יזכו לא רק אולמרט וברק בצד שלנו, אלא לא פחות - מנהיגי הארגונים המיליטנטיים שיזכו בדימוי של "אנשים אחראים". אני מקווה שהזכיה בדימוי הזה גם יביא אותם למלאו בתוכן אמיתי, כמו שקרה למחמוד עבאס, סלאם פיאד, סאיב עריקאת, ואבו-עלא, שאנשינו - מאולמרט דרך ברק וכלה בציפי ליבני - אוהבים להצטלם איתם חבוקים או לפחות לוחצי-ידיים. רק מדוע כל כך מאוחר, ואחרי מרחצי-הדמים, הסבל והכאב ? בלי זה החכמה וה"שכל" לא יכולים לבוא ?
העתקת קישור