'רק בחפירות ארכאולוגיות יגלו אולי...'
הוספת תגובה לדף  העלילה - הטענה שישראל מפקירה שבויים מחוסר אכפתיות ותעלולים ציניים של פוליטיקאים היא עלילה מרושעת. ישראל עושה שגיאות וטעויות, אבל לא מפקירה ש
שם הכותב:  אבא של חיילים
נושא / כותרת  'רק בחפירות ארכאולוגיות יגלו אולי...'
תוכן ההודעה:  מאמרו האחרון של דני רשף ראוי לקריאה עניינית ולתגובה עניינית, רחבה ומפורטת, מה ש'טוקבק' אינו מאפשר. בכל זאת "פטור בלא-כלום אי-אפשר". לכן, אם נסתמך בין היתר גם על 'עדויות נסיבתיות' רבות משקל ומשמעות, נוכל ללמוד על האוירה ואולי על המעשים. למשל, ורק כמשל אחד מרבים: איך זה שענין השבויים נסחב במקביל מבחינת-הזמן להסתבכות מצבם הפוליטי-אישי של אולמרט ושל ברק (ששוב ושוב לא עמד בדבורו על עזיבת-ממשלת אולמרט) עד מצב שרבים מנוסים ויודעים יותר ממני הגדירו כ"ללא מוצא", ולפתע בסמוך לעיסקה שנתפרה על כוסיות ליקר ומים וצלחת-'פיצוחים' בקומה ה-31 של 'מגדלי-אקירוב' (הדירה בעלת קירות-הזכוכית ופסנתר הכנף הלבן במרכזה), שלא להצביע על פיזור הכנסת ה-17 בשבוע שעבר - 2 האהודים שחששו להמצא תלוייים זה לצד זה, מצאו עצמם מחובקים לקראת חלוקת האחריות והקרדיטים גם בענין החזרת-השבויים הביתה (עופר דקל של אולמרט מול עמוס גלעד שך ברק) ? וכמה ציטוטים שנמסרו שצוטטו ע"י מי שמעו אותם במו אזניהם, ואחדים שהושמעו גם מעל גלי-האתר: "אין לי חוזה עם אזרחי-ישראל להחזיר כל שבוי הביתה" (אולמרט). "לא יקרה כלום אם השבויים ישבו עוד קצת בשבי" (אולמרט). "לעולם לא נכנע לסחטנות של טרוריסטים ולא נכנס איתם למשא ומתן" (אולמרט). "אחרי שנפגשתי עם ראש-הממשלה והוא הבטיח מה שהבטיח, ובין-יום הכל התהפך וחזר כאילו לנקודת-ההתחלה, אני כבר לא מאמינה שאין שיקולים זרים, פוליטיים-פנימיים, בטיפולו בענין השבויים" (מיקי גולדווסר). "הבעיה כבר לא רק אצלם. היא גם אצלנו" (עופר דקל). "הצרה היא שבישראל אין בכלל מדיניות-חוץ. יש רק מדיניות-פנים" (קיסינג'ר). "רק בחפירות ארכאולוגיות יוכלו אולי לגלות פעם את ההתנהלות הלא-כשרה ששהיתה בממשלה בענין השבויים" (אילה חסון בערוץ 1). עוד ?
העתקת קישור