They call me Moyshe
הוספת תגובה לדף  שיתופי: בין צדק למשפט - נחוץ רוב משמעותי של חברים הרוצים בקיבוץ שיתופי-שוויוני
שם הכותב:  Anonimos
מקום מגורים:  Kibbutz Difrentziali
נושא / כותרת  They call me Moyshe
תוכן ההודעה:  תסלחו לי קצת על עברית שלי, אני הגעתי לקיבוץ שלי, מתנדב מאנליה, הייתי בן 20, היה נהדר, כמו שהבן שלי אומר, משהו משהו...
גרנו בצריפים ליד הרפת, היה ריח מעניין, והיו גם מתנדבות יפות משבדיה...
אז תשמעו, פתאום איך אומרים את זה בקיבוץ, נפל לי האסימון, הלכתי לסדרן של העובדים, שמו היה אני חושב אברם, אמרתי לו אברם, אני רוצה מהיום לעבוד בנוי, מה אני מטוטם? ראיתי שהמרכז של הנוי, בשעות החמות הולך הביתה, אמרתי נהדר, יופי של מקום של עבודה, ומאז אני בנוי, 35 שנים הייתי בנוי, התיתנתי עם רבקה מהקיבוץ, נולדו לי ארבעה ילדים שיהיו בריאים, רבקה במתפרה ואני בנוי, גידלנו אחלה ילדים, קיבלנו כול פעם בית יותר גדול, בגלל הילדים, תקציב יותר גדול בגלל הילדים, גם "עזרת הורים" יש לי תודות לוועדת חברים, אני שולח ע"ח הקיבוץ 200 שטרלינג להורים כול חודש...
החיים היו נפלאים, את השעות החמות הייתי עושה במזגן של חדר הסנוקר במועדון, אני כבר שנים מרכז את הנוי, תאמינו לי שהחיים היו נפלאים, עד לפני שלוש שנים, הכול היה נהדר...ואז הכול נפל, התפורר, נהרס, הקיבוץ נפל, למה נפל? לא יודע בדיוק, בטח החברים הבטלנים במפעל לא עבדו מספיק קשה, אני קורע את התחת בנוי, כדי שיהיה להם קיבוץ יפה, רבקה מכינה בגדים יפים לילדים, ופתאום בום, אין כסף, אני בא להנהלת חשבונות לקחת את ה 200 שטרלינג להורים שלי, מצטערים כתוב על הדלת אין כסף, מה זה פה, חוצפה....
יש אסיפה מדברים על שינוי, הביעו אחד נדמלה ישראל אולי צופים או עוז, לא זוכר, אנחנו עשינו מהומת אלוהים, מה פתאום שינוי, רצינו ישיאר איך שהיה, מה אנחנו אשמים? למה רבקה אני והילדים צריכים לשלם? למה?????
הלכנו להצביע, היתה מהומה גדולה, אבל השינוי עבר, הצעירים שיחדו את הוותיקים ואנחנו נתקענו באמצע...
הזמינו אותי לוועדה לקביעת השכר, שכר אמרתי להם? בשביל זה באתי מאנגליה? איזה עצבים תפסתי, קיבלתי הצעה להמשיך בנוי, 3500 ש"ח לחודש, ומה עם הילדים, ומה עם "עזרת הורים" ? אין אמרו לי, כול מה שהיה מת, רבקה חזרה ביתה בדמעות, המתפרה, היא בכתה, המתפרה, אומרים שהיא מפסידה כבר שנים, אני מסתכל עלי ועל הילדים, כולנו מלובשים טוב, מתפרה מצויינת, את הבגדים שלנו רבקה הכינה אחרי שעות העבודה, מהשאריות של הבדים, אז למה המתפרה מפסידה?
עולמנו התחרבן לגמרי, הכול הלך, איזה עצבים.
עברתי לעבוד במפעל, שם אני עושה שעות נוספות, גם רבקה עברה למפעל, יחד אנחנו מגיעים לסכום שניתן לחיות ממנו, לא בכייף כמו פעם, אבל חיים, אפילו קנינו פורד פיאסטה ישנה, והילדים מסתדרים.
בשבילי השינוי היה מכה מכה, החיים שלי מקודם היו ממש נהדרים, רמת הסנוקר היתה שגעון, הנוי היה נהדר, באמת, אגב איש לא טרח לבדוק שאין לי בעלל הורים מזה 20 שנה, ה 200 שטרלינג דפקו כמו שעון..
עכשיו אנחנו קיבוץ דיפרנציאלי ככה קוראים לזה, אני ורבקה, ממש כועסים על המצב, סגרו לנו מרפאת שיניים, אין רופא בקיבוץ, ממש מעצבן, הכי מרגיז זה שחדר האוכל סגור בערבים, הייתי עובר לקחת לחם, מרגרינה, גבינה וחלב, גם ריבה לפעמים, עכשיו הכול כסף, כסף, בשביל זה באתי לכאן?
MOYSHE פעם הייתי MOZES
העתקת קישור