מפלגות 'אינסטנט' מד"ש, דרך גיל ועד קדימה
הוספת תגובה לדף  לכו על רן - הסיבות שמנעו עד כה מרן כהן להיבחר לראשות מרצ, הן אותן הסיבות שעשו אותה למפלגת גומחה "צפונית". רן הוא הסיכוי לתיקון ולשינוי כיוון
שם הכותב:  דני
נושא / כותרת  מפלגות 'אינסטנט' מד"ש, דרך גיל ועד קדימה
תוכן ההודעה:  אורי זכי יו"ר צעירי מרצ פרסם באתר 'NRG ב-8.4.2008 ובקובץ העדכונים המקוון של מרצ מאמר בשם: "מפלגת אינסטנט" - http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/719/592.html... -
שבו שרטט קווים למפלגות שקמות 'בין-לילה' ומתפרקות כמעט מיד, כדוגמת מפלגת הגימלאים. לדברי זכי, רבים מבני גילו – 34 פחות או יותר- כבר 5 מערכות בחירות לא הולכים להצביע, כי לדבריהם "כולם אותו הדבר" ו"ממילא אין להצבעה שלנו השפעה".
בסיום מאמרו שואל יו"ר צעירי מרצ חבר מדומיין שלכאורה מייצג את בני-גילו, מה היא המפלגה שלה היה מצביע, אילו בכל זאת היה מצביע. תשובתו הנחרצת לא איחרה לבוא (ברמז עבה של זכי שמדובר על עוד 'מפלגת אינסטנט' שקמה בין-לילה ותעלם בעוד יום-יומיים): "הירוקים כמובן"...
אני מוסיף למאמרו של אורי זכי את דברי הבאים:
ה'אב-טיפוס' של התופעה שמתאר אורי זכי היתה מפלגת ד"ש שהורכבה מקבוצות ומאנשים שהמשותף ביניהם היה בעיקר הצטרפות לזעם על השליטים המסורתיים מבית מפא"י בעקבות פאשלת מלחמת יום-הכפורים, רצון "לנקות את אורוות-השלטון", וציפייה להנשא על ה'גל' הזה גבוה במדרגות השלטון בישראל. מוטי אשכנזי היה ה'טיזר' והמעורר, ועל הגל שיצר רכבו-גלשו אנשי קבוצות שונות שהשקפות-העולם שלהם התפרשו על הרצפים החברתי-כלכלי והמדיני-בטחוני, מקצה לקצה, ושבצעד 'שווקי' מבריק המליכו עליהם את ה'אטד' פרופסור יגאל ידין. והשאר הסטוריה - מ'המהפך' ועד התפוררות ד"ש, וכולל הקמתן של 'מפלגות-המרכז' השונות, 'הדרך השלישית', 'תפנית' ואולי גם 'קדימה', וכל כיוצא באלה. ההגדרה 'מפלגות קונקיוקטורה' ו'הזדמנות' (אופורטיוניטי) מתאים להם כמו הכינוי 'מפלגות אינסטנט'. גם 'מפלגות-בועה'.
מעניין לבדוק - הסטורית - לאחור, מי מה'תופעות הפוליטיות' שנוצרו בעקבות מלחמת יום-הכפורים, וב-34 השנים מאז, שרדה וקיימת עד היום. דווקא רצ שהקימה אז שולמית אלוני, (מפלגה שגם היא עברה כבר כמה 'גלגולים' שלא כולם מבטיחים השרדות לשנים הבאות), לכאורה גם היא על רקע אישי (מריבות שולה אלוני עם גולדה מאיר) ועם סיסמה 'טרנדית' (זכויות האזרח ומימוש ההצהרה-הבטחה שב'מגילת העצמאות' של תש"ח) הוכיחה שהיא 'תופעה פוליטית' שקנתה לה מקום קבוע בגלריית-הכוחות הפוליטיים בישראל.
התהיה שלי: איך זה שבעוד הגל שבעקבות מלחמת יום-הכפורים יצר את תגובת-השרשרת עד ל'מהפך' השלטוני - בעקבות מלחמת-האיוולת בלבנון 2006 - שגם היא הביאה לקרית-השלטון בירושלים ולכיכרות-המחאה בתל-אביב (במצטבר) עשרות אלפי מפגינים - הפעם השאיר אחריו (בינתיים) רק קצף עכור ותו לא ?
ושאלת-השאלות, המעשית: מה הלאה ? ימים יגידו.
העתקת קישור