אובדן דרך מלא.עירפול מושלם.
הוספת תגובה לדף  תנאי לשותפות יציבה - כאשר מתלכדים למען מטרה משותפת, יש לאפשר לכל אחד לשמור על ייחודו, כחבר בברית של שונים ולא כמסדר אחיד. כך תיבנה ברית חזקה וע
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  אובדן דרך מלא.עירפול מושלם.
תוכן ההודעה:  זה מה שמתקיים במאמרו של אלישע.
כך הוא כותב:

"כאשר אנשים וארגונים חברתיים מתלכדים למען מטרה משותפת, יש להקדיש תשומת לב רבה ומחשבה יצירתית כדי לאפשר לכל אחד מהשותפים לשמור על ייחודו, כחבר בברית של שונים ולא כחבר במסדר אחיד. אם כך תיבנה הברית היא תהיה חזקה ועמידה לאורך זמן".
הרי זהו בשני משפטים תמצית סיפורו של הקיבוץ.
"הוקם למען מטרה משותפת".
הוא לא הקדיש ".... תשומת לב רבה ומחשבה יצירתית כדי לאפשר לכל אחד מהשותפים לשמור על ייחודו, כחבר בברית של שונים ולא כחבר במסדר אחיד".התנאי הזה שמתנה אלישע "אם כך תיבנה הברית היא תהיה חזקה ועמידה לאורך זמן" לא קוים ולכן הקיבוץ לא חזק ולא עמיד לאורך זמן.

בבלי דעת אלישע מאשר ומאשש את טענתי לאמור-הקיבוץ הוקם כתוצאה מלבטים ומחיפושי דרך והתגלה כשיטה אירגונית יעילה לצורך השגת מטרת-על חוץ קיבוצית=השגת עצמאות וריבונות לעם היהודי.
וזהו.כל השאר-חברה שוויונית,עזרה וערבות הדדית ועוד ערכים ועקרונות היו סמי טישטוש וסוג של אמצעי לגיוס אנשים אידאליסטיים למען המטרה.

לא רק שלא שמו לב לטיפוח המיוחדות והשוני אלא כמו כל קבוצה הופעלו על יחידים שהתקשו להתישר עם הזרם המרכזי לחצים גדולים.
כל חברה "דואגת" באמצעים שונים(אבל זהים בכל החברות)לאחד ולישר את כולם.לרבע את כולם.

ועוד מוסיף אלישע ואומר:
"התרבות האנושית מתאפיינת גם היא בריבוי הקיים בה: ריבוי עמים וגזעים, ריבוי מסורות, ריבוי דתות, ריבוי מיתוסים ואתוסים. ריבוי מנהגים, ריבוי התארגנויות, ריבוי תנועות לאומיות וחברתיות. ריבוי אומנויות, ריבוי סגנונות, ריבוי אסכולות פילוסופיות ומדעיות וריבוי ספרותי והגותי".
נכון.
אבל.....מה שאלישע לא מציין זה את ההיסטוריה המפוארת של טבח ורצח הדדי בין כל המיגוון האדיר הזה.

מלחמה ועוד פעם ועוד פעם.
הגיוון הזה אף פעם לא התמיד בשמירה על השלום.בימי שלום עסקו בהעצמת הכוח לקראת המלחמה הבאה.


ולעומת אלישע אני "מכיר"חברה עתיקה שדווקא אחדותה היה מקור כוחה.
כוח כה רב עד שאלוהים בכבודו ובעצמו קם לחסל כוח מאיים זה.
מדובר בסיפור מגדל בבל הכולל סה'כ 9 פסוקים(פרק י'א,בראשית).
"וירד אלוהים לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם.ויאמר אלוהים הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה הח(י)לם לעשות ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו".

זה היה סוד הצלחתנו עד 1948,במהלך מלחמת העצמאות ושנים לא רבות לאחר מכן.
למרות שקובצנו יחדיו והיה נסיון להפכנו לחברה בעלת בסיס משותף מסתבר שזה לא עובד. כוחות אדירים מושכים החוצה,אל מחוץ לביחד שהוא הבסיס לכל עוצמה.

אנחנו התקבצנו ממאה ועשרים מדינות ותרבויות ועדיין איננו מדברים בשפה אחת ובדיוק כך אנחנו נראים.

כוחנו מתבזבז ונישחת על הריבוי שיוצר שיתוק,קיפאון,חוסר יכולת לדון,להתוכח,ואף בחריפות,אבל בסופו של יום ניגשים להצבעה וההחלטה שמתקבלת מתחילים בביצועה.
היום אין דיון וויכוח,אין החלטה ואם יש היא לא מבוצעת כי מוגשות תביעות משפטיות והכל תקוע.
זה היה סוד ההצלחה- אחדות הדרך ואחדות הביצוע והמישמעת האירגונית והאישית והאישית.

גם בקיבוץ רוצים לחיות "כמו כולם".והרב גוניות מתפרצת מבעד לחישוקים.

מסתבר שאין גם וגם:גם כוח וגם רבגוניות.יש או-או.או התלכדות וויתורים כאלה ואחרים על העצמי ועל סיפוקים ועל הרגע או התמסרות לעצמי והפקרת מטרות החברה.

מי שמנסה להחיות את העבר הוא מהרשק.והוא מוצא את האידאליסטים שתמיד יהיו.
אבל החברה?היא לא תישא אותם על כפיה,כבעבר(פחות או יותר) אלא תסתכל על הללו כעל יוצאי דופן נחמדים.
איפה הם ואיפה גאידמק?




העתקת קישור