זכרון מכפר רופין
הוספת תגובה לדף  המירוץ לחיסול עצמי - מזכיר התנועה הקיבוצית, זאב שור, אינו מוצא עוד שום ייחוד או אידיאה המבדילים בין מפלגת העבודה לקדימה והוא מציע לאחדן. עוד ש
שם הכותב:  מוטקה מהמזרח
מקום מגורים:  איך משיגים רוב
נושא / כותרת  זכרון מכפר רופין
תוכן ההודעה:  זכינו לעונג בלתי צפוי ויתארח אצלנו במועדון 5 קרין מהמועצה ושינוייסט ראשי של כפר רופין , שהיה פעם קיבוץ .
הזדמנות מצוינת להזכר בסיפורו של רשם האגודות השיתופיות עו"ד זליגמן בועדת הכלכלה של הכנסת איך עבר השינוי בכפר רופין .
"אנחנו פוחדים אפילו להגיד שאנחנו מתנגדים.."




פרוטוקול של ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא השינוי בקיבוצים שופך אור על האופן בו נראים תהליכי השינוי בעיני החוק

חומרת המצב מפרספקטיבה של רשם האגודות אורי זליגמן, כפי שהוא מוצגת להלן, שופכת אור כלשהו על האופן שבו נראית התנועה הקיבוצית באורו של החוק. את הציטטות העביר לי עורך הדין גל פלג המתמחה בתקנוני הקיבוצים.
ואלה הדברים שנאמרו בוועדת הכלכלה של הכנסת, ביום 31.7.2000 (אורי זליגמן, למי שאיננו מכיר, הוא רשם האגודות השיתופיות):

היו"ר אברהם פורז: אני מבין שיש אליך פניות שהשינויים האלה לא חוקיים.
אורי זליגמן: לא. יש אלי פניות אחרות, ואני אביא דוגמה קיבוצית. קיבוץ כפר-רופין הוא על הפרק די הרבה זמן. קיבוץ כפר-רופין היה קיבוץ שנתקל בבעיות כלכליות, ומשם התחיל בסיס השינויים, וההתחלה של השינויים היתה בעצה אחת אתנו ועם מטה הסדר הקיבוצים. הם אמרו לנו: אנחנו רוצים לאפשר לחברים לעשות עבודה נוספת, אנחנו רוצים שהם יקבלו תמורה עבור התרומה שלהם לקיבוץ. עשינו את השינויים, אני מיד אעמוד על איך השינויים מתבצעים.
לאותו קיבוץ אצה הדרך, והחליטו בסופו של דבר לשייך את הנכסים לחברים. גם בנושא הזה ישבנו עם הקיבוץ, למדנו מה הם רוצים לעשות... ופה קרה לי דבר שפעם ראשונה שקרה לי מאז שאני הרשם. הקיבוץ הציג את העניין כהסכמה פה אחד, כולם רוצים וכולם מסכימים ואין איש שמתנגד, ומה שמפריע להם זו ההגדרה של תקנה בתקנות. מי שצריך לשנות את התקנה הזאת זה שר העבודה, והוא יכול לשנות זאת בהינף יד.
….
אחרי שכפר-רופין הציגו בפני את השינוי, וישבתי אתם וישבתי עם מטה ההסדר ועם מזכירי התנועות, וישבנו ברצינות, ערב אחד אני שומע את הכלב נובח בחוץ. אני יוצא לגינה, בדרך כלל לא עוברים שם אנשים. עומדים שם שישה אנשים מבוגרים - הכתובת שלי לא רשומה בשום מקום, הטלפון לא רשום בשום מקום - חברי קיבוץ כפר-רופין. אני אומר להם: תיכנסו. הם אמרו: לא, אנחנו לא רוצים להיכנס. אמרתי: אני אקשור את הכלב, הוא לא יעשה לכם שום דבר. הם אמרו: לא, אנחנו לא רוצים שיראו אותנו, אנחנו לא רוצים להגיד מי אנחנו. הם אמרו לי: אתה, הרשם, היחיד שיכול לשמור עלינו. מי שעושים את השינויים, אלה הבנים שלנו, אנחנו פוחדים אפילו להגיד שאנחנו מתנגדים. התופעה הזאת חזרה עם אותו קיבוץ, שבאו שוב אנשים, ולחשו לי בשקט, אל תשנה, תשמור עלינו, האנשים רוצים לגזול את הרכוש, להרגיש את עצמם כמו גבעונים, לחלק את הרכוש, ואנחנו לא מסכימים.

היו"ר אברהם פורז: הפסאדה שיש רוב מוחלט היתה מדומה.



העתקת קישור