הדחיפה כמשל
הוספת תגובה לדף  שיתופי-חדשני: השפעתו המזיקה - אין אדם בפוליטיקה הישראלית שהשפיע בשני העשורים האחרונים על מדינת ישראל יותר מיוסי ביילין, היו"ר הפורש של מרצ
שם הכותב:  אורי הייטנר
מקום מגורים:  קיבוץ אורטל
נושא / כותרת  הדחיפה כמשל
תוכן ההודעה:  בתחילת ועידת קמפ-דיוויד, ה"דחיפה" היתה ביטוי של האופוריה, איזה יחסים טובים, איזו השתובבות חברית וכו'. לאחר שערפאת דחה את ההצעות של ברק, שבעיניי הן מופקרות, אך הן מה שהקצה של הקצה של הקצה של השמאל טענו כל השנים שברגע שישראל תציע מיד יהיה שלום - סרבני ההתפכחות הפכו לפתע את "הדחיפה" כביטוי שלילי. אגב, העובדה שאנשים מן האזור (הפוליטי) של אורי יזהר עוינים כל כך את ברק, נובעת מכך שברק ניסה ליישם את דרכם. כיוון שהוא ניסה, הוא אשם בכך שהתברר עד כמה היא מופרכת ולא מציאותית. הרי הם היו צריכים לשאת אותו על כפיים. כל ה"לאווים" של רבין הפכו אצלו להנים. הרי בבחירות 99', בהן ברק ניצח, זהבה גלאון לא הצליחה להעביר במרצ (!) הצעה להכניס למצע את חלוקת ירושלים. יוסי שריד עמד על הרגליים האחוריות כדי למנוע זאת. והנה, ברק הסכים לחלוקת ירושלים, כולל חלוקת העיר העתיקה (לא פיקציית שכונות הקצה). זו רק דוגמה הממחישה את המהפיכה המדינית של ברק. למה דווקא הוא הפך לאויב של הגורמים שאת דרכם הוא ניסה ליישם? כיוון שהתוצאה של ניסיונו עימתה אותם עם דרכם. האלטרנטיבה שלהם היתה לומר "טעינו". זה, כנראה, קצת קשה מידי.
העתקת קישור