כלים משפטיים וכלים אלטרנטיביים (גישור,בוררות)
הוספת תגובה לדף  צלם בהיכל הקיבוץ - אני מסכים עם כל מי שאומר ששכר דיפרנציאלי בקיבוץ הוא "צלם בהיכל", אבל שימוש בבית משפט כדי לסדר עניינים פנימיים (לא פליליים) ב
שם הכותב:  שומר-חוק
נושא / כותרת  כלים משפטיים וכלים אלטרנטיביים (גישור,בוררות)
תוכן ההודעה:  יפורסם ב-7.12.2007 ב'הקיבוץ' במדור החשוב "משפט חברים" של יעקב דרומי. קראו עד הסוף: בית המשפט המחוזי בת"א קבע: בני זוג החיים 23 שנים (!) בקבוצת-שילר - אינם חברים. עליהם בתוך 45 ימים להגיש ערעור על ההחלטה, או להתארגן לעזיבת הקיבוץ.
בכך הוא דחה את תביעתם של בני זוג (הורים לארבעה ילדים), החיים ומתגוררים זה 23 שנים (!) בקבוצת-שילר, להכיר בהם כחברי קיבוץ. אב המשפחה הוא בן הקיבוץ. לאחר שהות בקיבוץ אחר, חזרה המשפחה לשילר, ומשנת 1984 מתנהלים מגעים והליכים, במסגרתם מבקשים בני הזוג להתקבל כחברים בקיבוץ, כאשר הקיבוץ מתנגד לכך.
השניים עתרו לבית המשפט בתביעה להצהיר כי הם חברי הקיבוץ מכוח התנהגות הקיבוץ כלפיהם, הגם שלא התקבלו בדרך המקובלת באסיפת החברים ובהתאם לתקנון הקיבוץ. אולם, בית המשפט קיבל את "טענתם המקדמית" של פרקליטי הקיבוץ, לפיה בני הזוג אינם יכולים כיום לטעון בבית המשפט כי הקיבוץ ראה בהם חברים לכל דבר, כאשר בהליך משפטי קודם נקבע אחרת.
השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן, מסבירה כי בין אב המשפחה לקיבוץ התנהלה בעבר תביעה... "התובע הצהיר שם שאם יקבל כסף בעקבות פסק הדין - יעזוב את הקיבוץ". השופט אוקון, שדן בזמנו בתיק ופסק שם לתובע 200 אלף ש"ח פיצויים, קבע במפורש כי התובע אינו חבר קיבוץ וכי סיכוייו להפוך לחבר קיבוץ אינם גדולים. "אומנם פסק הדין ניתן לפני כשבע שנים", אומרת השופטת, "אולם לא ניתן היום לטעון טענות הפוכות מאלה שנטענו שם ולערער על קביעות עובדתיות, שנקבעו ואשר עליהן לא הוגש ערעור". לכן השופטת דוחה את עתירתם של בני הזוג בשאלת "חברותם" בשילר, וקובעת כי לרשותם 45 ימים כדי להגיש ערעור על ההחלטה או להתארגן לעזיבת הקיבוץ.
לא תמיד טובת העניין מצדיקה כלים משפטיים (פרשנות):
בשולי פסק הדין העירה השופטת: "בית המשפט אינו המקום המתאים להכרעות מסוג זה, וחבל כי הצדדים לא השכילו להגיע להבנה ולהסדיר את היחסים ביניהם בצורה זו או אחרת. מאז פסק הדין, ובמשך מספר שנים, התנהל הליך של גישור בין הצדדים, במטרה להסדיר את מעמדם של בני הזוג בקיבוץ בדרך זו או אחרת. הגישור לא צלח וחבל שכך".
לא אחת מעבירים השופטים מסר לצדדים, כי ראוי היה שמחלוקות שכאלה לא יגיעו לבית המשפט, שכן בסכסוכים ממין זה יכול בית המשפט לטפל רק ב"כלים משפטיים", בעוד שלרשות בורר או מגשר עומדים גם "כלים אלטרנטיביים", המאפשרים שימוש ב"שיקולי צדק והגינות", שאינם בהכרח תמיד גם "שיקולים משפטיים". כך, לא מכבר, אמר בית המשפט לגבי סכסוך בין קיבוץ לאחד מחבריו הוותיקים, שהוא צריך לבוא על פתרונו בהמשך "ההידברות שבין הצדדים", ולא בבית המשפט. בתביעה אחרת שקיבוץ הוא צד לה, ומהותה "סכסוך חברתי-משפטי", הפציר השופט בצדדים להניח לדיון המשפטי ולהעבירו לבוררות, תוך שהוא מסביר להם: "לא בכל דבר בית משפט צריך להכריע, שכן בנסיבות כאלה, ההכרעות בלא-מעט מקרים תהיינה עקומות".
משפטיפ - יצחק זמיר, שופט בית המשפט העליון:
"ישנן בעיות שלא ניתן לפתור בתשובה של כן או לא, מותר או אסור. לכן גם קשה מאוד ואף אי-אפשר לפתור אותן באמצעות כלל משפטי או נוסחת איזון, ויש להכין תוכנית שתהא מורכבת מן האינטרסים המעורבים בבעיה. זה אינו תפקיד הולם לבית המשפט".
העתקת קישור