אילו ניתן להגיע להסכמות בלי איומים בכוח בשם הסמכות
הוספת תגובה לדף  צלם בהיכל הקיבוץ - אני מסכים עם כל מי שאומר ששכר דיפרנציאלי בקיבוץ הוא "צלם בהיכל", אבל שימוש בבית משפט כדי לסדר עניינים פנימיים (לא פליליים) ב
שם הכותב:  שומר-חוק
נושא / כותרת  אילו ניתן להגיע להסכמות בלי איומים בכוח בשם הסמכות
תוכן ההודעה:  יש אבחנה ברורה בין מה שמכונה בימינו 'גישור' ל'בוררות' או 'פסיקת-בית משפט': באופן הראשון של ברור מחלוקות וישוב סכסוכים, ה'צדדים' הם 'בעלי-הבית' הלגיטימיים ושוי-הזכות, הסמכות והכוח. יתקבל וייעשה רק מה שהוסכם על כולם. ב'בוררות' ובבית-המשפט הצדדים מביאים את טענותיהם ככל שמשאביהם מאפשרים, עם כל ההבדלים שיש בין משאבי כל 'צד', ו'כוח עליון' הוא הפוסק האחרון, ולבני-הפלוגתא אין בעצם ברירה אלא לקבל עליהם 'הר כגיגית'. לכאורה: הגישור הוא 'נשמת-אפו' של אורח-החיים הקיבוצי, של אנשים שווים בעקרון (שוויון ערך-האדם. שכחנו ?), שאיכפת להם זה מזה, והם חשים אחריות וסולידריות לפחות כלפי האינטרסים של חבריהם (חבריהם !)לקהילה. לא כך שיטת ה'פוסק העליון' שבכלל איננו מקורב ל'צדדים' ולא איכפת לו מהם יותר מדי. זאת שיטת 'העולם הגדול', שהזאבים בו משתוקקים לטרוף זה את זה. כדי לשרוד ולהתגבר, כי פעם אתה 'למעלה' ופעם יריבך, נוצרו מוסדות החוק והמשפט. ומשהו עצוב לסיום, על 'סובב לו הגלגל': דווקא ב-3 מתנועות-האם של התק"צ - בקיבוץ הארצי ובקיבוץ המאוחד - היו בעבר 'פוסקים עליונים' ו'סמכויות-על' בדמות 'שמש-העמים, או הלווינים בכל מקום (אצלנו: יערי וחזן, וטבנקין). לקח לקיבוצניקים כמה עשרות שנים להשתחרר מאימת-ה'סמכות' ומשלטון בעליה ולצאת למרחב הדמוקרטי והשוויוני בעקרון (ולא רק במס-שפתיים). והנה תראו-תראו איך אנחנו חוזרים אל 'חיק' השופטים והפוסקים ובעלי-הסמכות (והכוח), כי איננו מסוגלים יותר ליישב את המחלוקות בינינו בהבנה הדדית, ובהסכמה שלאחר ברור חברי. יש מי שמסבירים את נהייתם של אזרחי-רוסיה תמיד אחרי 'שליט עליון', אם זה הצר, או מזכיר הועד המרכזי של מפלגה, או "סתם פוטין", במנטאליות לאומית כביכול של 'כפופים' ו'נתינים'. האם כך נסביר גם את חזרתנו הכפייתית כמעט לחסותם של פוסקים ומחליטנים ושופטים ומורי-הלכה ? במנטאליות הכנועה של יהודים ? ש.ח.
העתקת קישור