לדודו פלמה-מאמרך חשוב מאד והניתוח חכם ומאלף
הוספת תגובה לדף  בעד ההתנתקות (מהיהדות) - מרגע שהיהדות המשיחית הורכבה על גזע הציונות, התפרצו תהליכים אפוקליפטיים מחוללי גאולה המשבשים את הדרך ואת האתוס הלאומ
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  לדודו פלמה-מאמרך חשוב מאד והניתוח חכם ומאלף
תוכן ההודעה:  דודו נוגע בהגינות ואי פולטיקלי קורקט בבעיית יסוד של קיומנו,כולנו,ושל חברי הקיבוצים בפרט.

בנוסף למאמר זה אני מציע וממליץ למתעניינים לקרוא את סיפרה של האשה החכמה צביה גרינפילד :"הם מפחדים".יש שם התיחסות דומה לחלק מהדברים שהעלה דודו.

כ'כ מתנהל לאחרונה ויכוח באתר האינטרנט של הארץ על האנציקלופדיה לתרבות יהודית חילונית שעורכיו הראשיים הם הפרופ' ירמיהו יובל ומנחם ברינקר.
פרופ' יהודה שנהב כתב ביקורת בשני המשכים במוסף הארץ ספרים וניתן לקרוא המאמרים והתגובות.
אתמול התפרסמה תגובתו של ירמיהו יובל לביקורת.
באחת התגובות ניתן קישור לביקורת שכתב אסף ענברי באתר שלו על האנציק'.

הכל מסתובב סביב שאלת הזהות-מיהו יהודי.
יש משהו טןטאלי בקיום שלנו שאינו מאפשר להיות גם וגם,קצת וקצת וקצת.
אצלנו זה או-או.

האמת, אני מסתכל על עצמי ומשפחתי ושואל את עצמי מה הצלחתי להעביר לילדי מאותה תרבות ומסורת יהודית שלא לדבר מארון הספרים התורני.
בעבר,כשהיו בחיים סבא וסבתא,אחים ואחיות של ההורים עדיין היה מי שידע את סדר המינהגים היהודיים.
ילדי קיבלו מכך פחות ממעט.
אני שואל את עצמי האם מספיק שיהיו מספר מסוים של יודעי הטקסטים והמינהגים ובכך תהיה המדינה יהודית וכל השאר לא ידעו על כך כמעט דבר.
או שכל אחד חייב לדעת כמעט הכל ולקיים את רוב המצוות.
כיצד המדינה יכולה להיות יהודית עם מסעדות המוכרות לחם בפסח,אוטובוסים בשבת,חנויות פתוחות בשבת ועוד.
כיצד היא יכולה להיות יהודית ודמוקרטית כאשר יש מיעוט ערבי/דרוזי/בדואי גדול ומיעוטים לא יהודיים אחרים הולכים וגדלים.

לעתים אני חושב לעצמי שדווקא דרכו של וויצמן בויכוח עם בן גוריון היתה נכונה-להתקדם בהדרגה ובאיטיות תוך יצירת ציבור בעל תודעה גבוהה ולא הקמת מדינה ברגע.
מאידך מי יבטיח שבאמת תוקם מתישהו מדינה.
האם נכון היה להביא למדינה מיליוני יהודים חסרי תודעה ציונית מכל וכל בתנאי מחסור ואיומים קיומיים חיצוניים חמורים?

מה נכון שתהיה זהות המדינה?
יהודית ולכן בהגדרה לא כל כך דמוקרטית או דמוקרטית ואז רבים,וביניהם גם אני,ישאלו אז מה הועילו אבותינו?הם חיו כאורחים לא רצויים ולמיצער נסבלים, בין גויים במדינותיהם ועז היה רצונם ואדיר היה קורבנם כדי שהם ויהודים אחרים בכלל, יוכלו לחיות רק בין יהודים במדינה של יהודים.
והנה מסתבר שאחרי כל המאמצים והקורבנות נחיה בארצנו ומדינתנו בין גויים שעלולים/עשויים להיות הרוב ושוב נהיה מיעוט של אורחים בביתם שלהם,כביכול,אבל תחת שלטון רוב של זרים.

לצערי איני מוצא מוצא סביר מהדילמות והסבכים בהם ארוגים וסבוכים חיינו.
לא עם הקבוצות האתניות המהוות היום את הפסיפס הבלתי אפשרי הזה הנקרא "עם ישראל בארצו".

כשאני קורא את אלישע,פלג,אשחר אני שואל את עצמי עם מי הם מתקשרים?הרי בקושי בקיבוצים מבינים מה הם רוצים.
חלפו הימים שהקיבוץ היה אור לעם בציון שהיה בתורו אור לגויים.
זה לא התקיים אף פעם ולא יתקיים היום.

אולי,אולי,אם היהודים הדתיים היו מסוגלים לנהוג כמו השכן שלי שהיה ממיסדי המושב היה אפשרי שאני אלמד רמב'ם ואלך לבית כנסת בחגים ואדע את הילכותיהם.
הוא ועוד כמה בודדים חיו בין חילונים אבל זה לא הפריע לו לחיות את חייו ביום יום כמו כולם ובנוסף לחיות את חייו כאדם שומר מצוות.ביום שישי אחה'צ נתן אוכל לחמור ולתרנגולות,התרחץ ועבר לספרה אחרת.הלך לבית כנסת.
למחרת,בשבת בבוקר נתן אוכל ומים לחמור והוציא אותו החוצה,נתן אוכל לתרנגולות ואח'כ שוב עבר מהפך והלך לבית כנסת.
כשחזר ישב במרפסת הפתוחה לרחוב וקרא ספרי תפילה.
וכך אחה'צ בשבת.
ברחוב נסעו מכוניות וטרקטורים,אנשים הבעירו אש וניהלו יום חול רגיל.
את בנותיו ובנו לא הכריח לשמור מצוות וללכת עימו לבית הכנסת ולא מנע מהם להצטרף לחברים בכל פעילות שהיא.

הוא הלך לעולמו ודור חדש הגיע.בן של אחד המייסדים הפך לדתי מאד ולכן עזב לסביבה דתית.אבל מסיבות של ירושה ואחרות נאלץ להתגורר כמה שנים במושב.
תוך זמן קצר הסתכסך עם מנהלי בית הכנסת וכל שבת הלך רגלי עם ילדיו לבית כנסת בעיר קרובה.
והיו לו הערות כאלו ואחרות בעינייני קיום מצוות במיוחד ידע להסתמך על סעיף בחוזה החכירה האוסר עבודה בשבת.

תודה לדודו.














העתקת קישור