תודה על התגובות
הוספת תגובה לדף  עבודה כסנקציה - בקיבוץ, העבודה היא פעילות, שיש בה פוטנציאל להיות ביטוי חייו של אדם חופשי מפחד, משהו הקרוב יותר למעשה יצירה. לאחר השינוי, היא הפ
שם הכותב:  מיכה אשחר
נושא / כותרת  תודה על התגובות
תוכן ההודעה:  אני מודה למשתתפים בדיון המרתק.
השאלה שביקשתי להציג היא: באיזה אופן משפיעה הצורה שבה אנחנו תופסים את העבודה, עלינו ועל תפיסת העולם שלנו.
הדוגמה של תום סוייר, כמו כל דוגמה, מוגבלת לאותו דבר שהיא מבקשת להדגים. היא לא נכונה, למשל, לצורך האמירה של "מושבניק":
אתה בוחר איזה סיפור תספר לעצמך על חייך ועל משמעותם.
כושר הבחירה, כפי שניסיתי להצביע במאמר האחרון ובעוד מספר מקומות, משתנה. אותו שוני הוא חלק מהעניין. על זה אני מדבר.
הויכוח בין הייטנר לפלג: לאורי יש נטייה לומר לאחרים מה הם אומרים, ואז אפשר להתווכח עם מה שאורי הדביק להם, ולא עם מה שנאמר. לפלג, למשל במאמרו האחרון, יש ארגומנטים יותר חזקים מאשר "התרפסותו" - כן או לא, של אורי - מה זה בכלל מעניין? פלג, מאבד את הפואנטה שיש לך, וחבל.

אני מבקש לנתח את האופן שבו אנשים עובדים, מתקיימים וכולי. על זה, יש למישהו מה לומר?
כך גם לגבי קביעתו של אורי כי "כל פרנסה מכבדת את בעליה". סבאבה. עכשיו אפשר לברר את האופן שבו הפרנסה - הקונקרטית לחיינו, אני מזכיר - משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים את העולם ואת עצמנו, או שבסיפוקו של הצורך בכבוד יצאנו ידי חובתנו?
לגבי הצורך להרוויח כסף: אין בזה ספק. זה צורך כמו הצורך הפיזיולוגי להפריש אוריאה. יחד עם זאת, אם מישהו יאמר שהוא חי כדי להשתין, סליחה, צריך לבדוק אם הוא בסדר.
אבל אם בנאדם יאמר שהוא חי כדי להרוויח כסף, יש כמה משתתפים שיחשבו שהוא שפוי. הזאת שפיות?
העתקת קישור