למיכה ולשאר השיתופיים-הדוגמה של צביעת הגדר מצוינת
הוספת תגובה לדף  עבודה כסנקציה - בקיבוץ, העבודה היא פעילות, שיש בה פוטנציאל להיות ביטוי חייו של אדם חופשי מפחד, משהו הקרוב יותר למעשה יצירה. לאחר השינוי, היא הפ
שם הכותב:  מושבניק
נושא / כותרת  למיכה ולשאר השיתופיים-הדוגמה של צביעת הגדר מצוינת
תוכן ההודעה:  אבל היא נכונה לגבי כל אחד,גם לגבי אני.
אתה בוחר איזה סיפור תספר לעצמך על חייך ועל משמעותם.
בחירה פירושה שמתוך מיגוון אפשרויות אתה בוחר את מה שמתאים לך.
חשוב לשים לב שלפחות חלק מהאפשרויות מוצבות לפיתחך כפתיון ע'י כל מיני בעלי אינטרסים היודעים לתפלל אחרים ולכסות ולהסתיר את האמת ב1000 צעיפים מושכים ומפתים.
למשל משפט מפתח ממאמרך:
"בקיבוץ, העבודה היא פעילות, שיש בה פוטנציאל להיות ביטוי חייו של אדם חופשי מפחד, משהו הקרוב יותר למעשה יצירה".
בעבר תוכן כזה שהינו בעל פוטנציאל הנעה לעשייה,כלומר מתפלל,כאילו הוצג,יחד ולצד תכנים אחרים, בפני אנשים.בעבר היו אנשים שבחרו במשפט הזה כמשפט המספר את סיפורם.
הם הצטרפו לקיבוץ.
היום בודדים בכלל מבינים במה מדובר.

ולעניין הפחד.
הייתכן שבקיבוץ הקלאסי לא היה פחד? ייתכן.
מדוע?
אולי כי הביחד העלים את האפשרות שדבר מה ישתבש.
האם לא השתבש דבר מה?
אולי השיבוש נובע במידה כזו או אחרת מכך שאנשים סמכו אחד על השני ולא פחדו.אין חולק היום על חשיבותו של הפחד כמניע חזק ביותר להתאמצות למציאת פתרונות לקשיים ולעשייה כדי להתמודד עימם.
אולי דווקא אי הפחד, שאתה מביא כדוגמה חיובית לקיום בקיבוץ הקלאסי היה אחד הגורמים לשקיעה המטלטלת והמהממת שהעירה את חסרי הפחד והטילה בליבם פחד אדיר ולהחלטה לבחור סיפור אחר ממבחר הסיפורים שעל המדף.
אולי הרגשת הפחד התמהמהה מדי לחדור ללבבות ולכן המכות הקשות שחלק מהקיבוצים חוו וחווים.

הדימוי על ה"נציגים" שנהנו ממנעמי החיים בת'א תוך ניהול הקיבוץ מרחוק נראה לי אמיתי במידה רבה.
הנציג היה בא לשבת הביתה,מפמפם לכם כמה מילות שבח ועידוד,מספר לכם סיפורים מ"חדרי חדרים",לעתים היתה ה"גבורה" בעצמה מגיעה-שרי בטחון-חוץ-אוצר והתיפלול זכה למנת הזרקה נוספת.
גם אצלנו היו חוכמולוגים שחשבו שיוכלו לומר לנו כיצד לחיות.

בויכוח בין הייטנר לפלג דומני שהייטנר מבטא לא רק את רוח השיתוף אלא גם את רוח הייחודיות.
פעם כולם יצאו לגיוס לעישוב הכותנה.הקיבוץ כאילו ריבע את האנשים,הכניסם למכונה שבסוף התהליך יצאו כולם אחידים.
כאילו שבשביל להיות סולידריים ומזוהים ומזדהים עם הכלל צריך לאבד את הייחוד האישי.
בא הייטנר ואומר שמרכז ההזדהות הינו הקיבוץ אבל הפרט מבטא בעשייתו גם את עצמו ועצמיותו ולא רק את שייכותו.
כמו במשפחה כשההורים תומכים בבנם/תם ודווקא התמיכה מחזקת את ההזדהות והרגשת השייכות וההשתייכות.
כשמזהים את הייחודיות ומאפשרים לה לפרוח והצליח ולא מדכאים אותה בשם השוויון.
אני מכיר קיבוצניק לשעבר ששאף להיות טייס. לקורס טיס לא התקבל.
אחרי צבא נסע לארה'ב למד להטיס הליקופטר לאיש אחד או שניים,חזר לארץ ולקיבוץ.עבד במה שעבד וגם עם ההליקופטר מצא מה לעשות.
הקושי היה עם מה שהיה לחברים בראשם ובליבם.איזה סיפור הם בחרו לספר לעצמם.
והסיפור היה שאין רכב פרטי בקיבוץ שלא לדבר הליקופטר.
אצל הייטנר היו מנסים,כפי שהבנתי מדבריו,לראות כיצד משלבים את ההליקופטר בחיי הכלכלה ואולי גם החברה של הקיבוץ.
אצל פלג זה היה נגמר כפי שזה נגמר.
האירוני שהבחור עזב והקיבוץ נעזב ע'י חבריו ויש שם רכבים פרטיים.

השיטה של הייטנר מנסה לקיים את העיקר הקיבוצי בתנאים משתנים כדי שלא להיגרף בזרם המציאות ומיכה מנסה לחדש את הסכר.
כמי שמשקיף אתם נראים אובדי עצות ומבולבלים כי שוב עליכם לבחור את הסיפור שתספרו לעצמכם על עצמכם.
והפעם הבחירה מאד קשה.הדברים מסובכים כפי שדברים יכולים להסתבך.
מעשית הייתם חיילים בשרות רעיון וקבוצה מסויימת בתוך העם היהודי אבל עם פרטנזיות לשרת את כל העם.
זו היתה רגל אחת עליה העמידו המניפולטורים את הוויתכם-סיפורכם.
הרגל השניה היתה הערכים,החברה האידאית-אידאלית שאתם יוצרים.
אתם הדובדבן שעל הצ'ופצ'יק של הקצפת.אור ליהודים ולאנושות.התגלמות האדם שבאנוש.ואהבת לרעך כמוך,עזרה הדדית,תמיכה בחלש,צניעות ודרך ארץ וכד'.
כל הסיפורים האלה סופרו לכם ועל ידיכם ובמיוחד ע'י "נציגיכם" כדי להקל את קשיי החיים ולטעת בהם משמעות שהיא כחומר סיכה ללב ולנפש.
העם היהודי אינו נזקק(לפחות כך הוא סבור)עוד לשירותיכם ולכן אין לו בעיה או קושי להניח לכם לפרפר ברשת שכרה לכם/כריתם לעצמכם.





העתקת קישור