פלג,היפלגת לשום מקום.
הוספת תגובה לדף  השטעטל המתחדש - חגיגת היזמויות "בקיבוץ המתחדש" בנויה ברובה על עסקים שבהם כסף מחליף ידיים בין יצרני מרקחות ביתיות לאופי עוגיות כפריות. עסקי או
שם הכותב:  חבר
נושא / כותרת  פלג,היפלגת לשום מקום.
תוכן ההודעה:  החנויות בחדרה שמוכרות אחת לשניה אינן שטעטל?
היכן עובדים כל תושבי חדרה?
כל חברינו עסקו בפיתוח זנים חדשים ומיכון מתוחכם?
הם עסקו בשטטיטעל.
הכובסת והטבחית והתופרת והספרנית וכד'.

העניין ששיטה זו הביאה קיבוצים רבים אל פת לחם.
כישרונות שאתה בז להם לא באו כלל לידי ביטוי בעבר.
הכובסת התהלכה מתוסכלת כי נמאס לה מהכביסה שלך והיא חלמה לאפות עוגות טעימות ויפות לחגיגת יום הולדת לילדה בת ה-10,בקיבוץ או מחוץ לו,או לחתונה או לסתם יום שבת.
הטבחית חלמה על פניהן של חברותיה שהיא תייפה אותן.היא רצתה להיות קומטיקאית. תמיד אהבה אסתטיקה וסבלה לראות את המוז'יקיות סתורות השער ומפוצצות העור שסביבה.

במילואים בלבנון אחרי שלג, בתקופת רגיעה התרשמתי מאד מהבתים שהיו פזורים לאורך הכבישים ובין השאר שימשו גם כחנויות מכלת וסחורות אחרות.
אין חוק תיכנון,אין ועדות תיכנון ואין מינהל.
אנשים חיים ומוציאים את לחמם ממה שאפשר.
כך גם בכפרי הערבים בגליל וברחובות הערבים ביפו.

רובנו אנשים אפורים ויומיומיים,איננו ממציאים ואיננו מגלים.
אנחנו מתישבים ליד השולחן כל יום לפחות 3 פעמים וצריכים להרויח את האוכל שאנחנו בולסים.

צעירים מוכשרים לעסקים גדולים פשוט הלכו כי היינו צריכים לשמור על שוויון.
עכשיו, אולי,לפחות מהפן הזה צעירים ימצאו שכדאי להשאר ויוכלו להמריא גם בעסקים גדולים.
האם נקנא בהם?
האם נתמוך בהם או נקפד אותם?
וכמה עסקים גדולים בעבר הקיבוצי נעלמו כאשר היוזם
נפטר או נמאס לו?

יש גם אפשרות אחרת-יעבדו הקוסמטיקאית ואופת העוגות כשכירים במפעל,של קיבוצן או של הקיבוץ השכן.
אבל את זה הם/ן לא רוצות.
(במאמר מוסגר-דובר כאן לא אחת על המצב בו חבר העובד במפעל של קיבוצו אינו מקבל את כל הזכויות כמו שכיר מחוץ לקיבוץ העובד לידו.פתרון אפשרי-יעבדו חברים מקיבוץ אחד כשכירים במיפעל של הקיבוץ השכן וכך יקבלו את כל ההטבות).

לפלג-אין במציאות מצב שהוא רק רע או רק טוב.
בקני מידה של הקיבוץ הישן זה אולי לא טוב או רע.
בקני מידה של שיחרור יכולות להתפתח וביסוס הקיום המצב החדש טוב.

חשוב לבדוק מה מידת האושר והסיפוק של אופת העוגות והקוסמטיקאית מול הרגשות בעבר של הכובסת והטבחית או עובדת חדר האוכל.האם זה מפליא שלעבודות אלו שלחנו את המתנדבים?

אתה כואב את מה שהיה ולא יהיה עוד.
החצי המלא הוא שהקהילה מתפקדת ואולי יימצאו הכוחות לחדש גם חלק ממה שהיה בעבר בביחד,בשמחה,בהשגים ובתקוות.










העתקת קישור