אוסף של שטויות
הוספת תגובה לדף  בני אדם כאינסטרומנט - דרך ארוכה עברה התקשורת מאז ימי 'למרחב'. מעיתונות מודרכת, עברנו לתקשורת החותרת למיקסום רווחים ללא עכבות ועושה שימוש ציני
שם הכותב:  אורי יזהר
נושא / כותרת  אוסף של שטויות
תוכן ההודעה:  דבריהם של דודו פלמה ועוזי בן-צבי על "למרחב" הם לא יותר מאוסף של שטויות, עם או בלי מיץ עגבניות. פלמה מספר על מאמרים אידיאולוגיים של גלילי שהשתרעו על פני חמישה עמודים. בולשיט. דווקא גלילי כתב מעט ב"למרחב" ומאמריו היו קצרים ובעיקר בנושאים ביטחוניים ומדיניים. היו רק שניים שכתבו מאמרים באורך כזה, בדרך כלל בשניים או שלושה המשכים - זאב צור ועבדכם הנאמן, שעד היום איננו מתבייש במה שכתב. הדוגמה של גורי ודה-גול היא טפשית. סביר להניח שלצלם לא נתנו להתקרב לדה גול ולכן הוא צולם ממרחק. לחיים גורי, כותב מעולה, היה מדור קבוע ב"למרחב" בשם "מה אומרים", שבו נתן התייחסויות קצרות לנושאים אקטואליים מזווית ראייתו האישית, שלא תמיד תאמה את עמדת הנהגת אחדות העבודה ואף אחד לא פצה פה וצפצף. להיפך, המדור הזה היה הפופולרי ביותר בעיתון והחברים שבאו לארוחת בוקר או צהריים תמיד קראו אותו ראשון וראשו של אף אחד לא נפל רדום לצלחת המרק. לא כולם קראו את המאמרים האידיאולוגיים, אבל היו רבים שכן, והם לא היו אומללים בשל כך.
ההשוואה של "למרחב" עם קול העם ופראנדה היא מטופשת או מרושעת (קשה להחליט, אולי שניהם), שיסלח לי עוזי בן-צבי, אבל אין לי שום הגדרה מתאימה אחרת. כנ"ל ההתרפקות שלו על הפלורליזם של העיתונות המסחרית, שבה לא יכתבו, למשל, על האינטרסים העיסקיים של בעל העיתון. זה לא "בולשביזם", רחמנא ליצלן. זו רק צנזורה עיסקית.
ב"למרחב" התנהלו וויכוחים פוליטיים על מערך עם מפא"י, כן או לא, ואחרי מלחמת ששת הימים גם על שלמות הארץ, כן או לא. אני יודע, כי אני נטלתי חלק בשני הוויכוחים הללו על דפי העיתון וכתבתי בדרך כלל במנוגד לעמדות ההנהגה. אף פעם לא דחו מאמר שלי ואף פעם לא צינזרו אותי. אז זה "פראבדה"?
בנוסף לגורי היו ב"למרחב" עוד פובליציסטים משובחים, כמו חנוך ברטוב וגם, למרבית הפלא, השר והגנרל לשעבר משה כרמל, שהיה איש עט מחונן ובתקופה מסוימת שימש גם כעורך העיתון. האם ההטפות האינסופיות של אמנון דנקנר, דן מרגלית (עד לא מכבר), אמנון רובינשטיין ובן-דרור ימיני מעל דפי "מעריב" הן עיתונות יותר פתוחה ומעניינת?
היו ל"למרחב" גם רפורטרים טובים, כמו עמי שמיר וכתבים כלכליים טובים כמו יצחק טישלר. ועוד ועוד...
כמי שהכיר את העיתון מקרוב ואף בחן אותו בכלים מחקריים אני מציע לעוזי בן-צבי ודודו פלמה לקרוא את הקטעים על "למרחב" שמצויים בספרי "בין חזון לשלטון", המספר את תולדות מפלגת אחדות העבודה, שיצא לאור לפני שנתיים וחצי. אולי הם ילמדו משהו שחורג מתחומי ההתעניינות השגרתיים שלהם...
לבסוף נשאלת השאלה מדוע אני כותב תגובה כל כך ארוכה ובוטה לקובץ השטויות ששני עמיתי המכובדים הנפיקו כאן? התשובה היא שנמאס לי מתרבות הטוקבקים הפרועים שהשתלטה עלינו. הגיע הזמן שאנשים יכתבו, גם בטוקבקים, דברים מתוך ידיעה והבנה ולא רק מתוך זכרונות ילדות עשוקה ותחושות בטן, שכן, כידוע, מה שנכנס אל הבטן הוא בדרך כלל טעים, אבל מה שיוצא ממנה בדרך כלל מסריח...
העתקת קישור