אחרי הסכמה ראשונית, הרהור שני על ציות וסרוב בצבא
הוספת תגובה לדף  הטובים לכפיר - עלינו לשכנע את בנינו להתגייס לחטיבת כפיר, הפועלת ביו"ש. שם תהיה המשמעות הרבה ביותר למטען הערכי וההומני עליו חונכו בנינו
שם הכותב:  דני ו.
נושא / כותרת  אחרי הסכמה ראשונית, הרהור שני על ציות וסרוב בצבא
תוכן ההודעה:  בקריאה ראשונה של קריאתו של יואל מרשק, שכרגיל יודע להשתית את קריאותיו ואמירותיו יוצאות-הדופן ו'מזמינות-האש' על התשתית של ה'אתוס' והקונצנזוס וה'זרם' המרכזיים לכאורה, דווקא הסכמתי עם ה'מסר'. מה יכול להיות "רע" בקריאה להתגייסות מיטב הנוער שגודל על חינוך הומאניסטי של סולידריות והתחשבות בזולת, לשרת במקומות ולבצע משימות של של חיכוך עם פגיעה בחירויות, ברווחה, באיכות החיים ובכבוד של זולתנו ?
בציקלון-נסיוני האישי ישנם כמה וכמה ספורים מתקופות שירותי שלי בשטחי מגורים ותנועה ו'מרחב-מחייה' של ערבים, שהביאו אותי לדילמות לא פשוטות לפתרון בין הדבקות בבצוע המשימה ה'מבצעית' לזהירות שלא לפגוע בבני-האדם בהם מדובר. למיטב שיפוטי הסובייקטיבי, לפעמים הצלחתי לעמוד במשימה המבצעית-בטחונית ובמשימה ההומאנית-אנושית גם יחד, ולפעמים נכשלתי. מן הסתם בלא מעט מהמקרים בהם נכשלתי בכך, פגעתי בהיבט ההומאני. וזהו פרי ההרהור השני שלי בקריאתו של יואל מרשק: בצבא יש משימות מבצעיות וישנן הפקודות לבצוען ! לחייל הפשוט ואפילו למפקד הזוטר אין תמיד ההסמכה לשיקול-הדעת והיכולת לשקול בישוב-הדעת בין המותר לאסור על-פי אחד מ'אשכולות הקריטריונים', הבטחוני-צבאי וההומאני-אנושי. מי שעומד במחסום, או עורך חיפוש, או משתתף בהשלטת עוצר או 'סגר' ובבצוע מעצרים וכדומה, הוא חלק ובורג במערכת שהפעלתה לאו דווקא מותנית בו. ובעיקר - לא לו הרשות להחליט אם להשתתף בהנעתה או לנסות לבלום אותה, או אפילו להפנותה מעט לכוון שונה. מעטים, נחושים, עיקשים, בטוחים בהשקפת-עולמם, 'בעלי מעמד' ביחידתם ('כאריזמה' ולאו דווקא דרגה ותפקיד) ונכונים לשלם מחיר אישי עבור התעקשותם לבצע את משימותיהם ברוח השקפת-עולם אנושית-הומאנית, יעמדו במשימה הכפולה, שהסתירה בתוכה מובנית ו'מעוגנת' בעצם טיבה וטבעה. כאמור: מנסיוני-אני הכרתי את הדילמה 'בזמן אמיתי' ו'בשטח' (אם כי הזמן והנסיבות והמשימות והאנשים שהשתנו עושים גם את נסיוני והמסקנות ממנו למוגבלים). האם בטוח יואל מרשק ביצירי החינוך הקיבוצי עד כדי כך ש- א. הוא משוכנע שזהו אכן חינוך להשקפת-עולם הומאנית וסולידארית ?
ב. שהחינוך הזה אכן אפקטיבי ובני-הקיבוצים המיועדים לשירות צבאי ברובם הם באמת גם חדורים בהשקפת-העולם ההומאניסטית, אליבא דיואל, וגם בטוחים ונחושים בה עד כדי יכולת להתמודד עם העוולות המובנות בתוך השירות בקרב אוכלוסיה הרואה את חיילי צה"ל ככובשים ומשעבדים ?
ג. האמנם לקח יואל לתשומת-לבו ועל מצפונו את הדילמה הקשה בפניה הוא מציב את מי שהוא "שולח" לשרת בחטיבת 'כפיר' ב'שטחים': הדילמה שבין ציות לפקודת הצבא והמפקדים ו'רוח-המפקד' בגדודי החטיבה הזאת, לציות לצו-המצפון? אם יואל מעדיף, כמו שאני מנחש, את הציות לפקודת-המפקדים המוסמכים כמעט בכל מקרה, למעט מה שמכונה 'פקודה בלתי חוקית בעליל', שגם הוא מונח עמום שמשמעותו לחייל ב'שטח' לא יכולה להיות ברורה, נדמה לי שהמשמעות האמיתית וה'סופית' (אולטימטיבית) של קריאתו היא לגייס עוד חיילים מבני-הקיבוצים למה שהפלשתינאים מכנים 'חיל כיבוש' ו'צבא קלגסים', וכזה הוא, לפחות מנקודת-מבטם !
העתקת קישור