לא השם, בן דוד, זו הזהות שחסרה..
הוספת תגובה לדף  גניבת דעת - מה שמוגדר כ"קיבוץ מתחדש", אין בו כל חדש. זהו אותו קפיטליזם שאנו רואים מדי יום בחברה הסובבת
שם הכותב:  חבר משונה
נושא / כותרת  לא השם, בן דוד, זו הזהות שחסרה..
תוכן ההודעה:  ה'קיבוץ הדיפרנציאלי' אינו יכול עוד להיחשב "קיבוץ". על זה כבר אין בכלל ויכוח ואפילו הרשויות קבעו כך באופן פורמלי בתקנות האגודות השיתופיות.

השאלה אם כן היא איזה סוג של "לא קיבוץ" כדאי ורצוי שיבוא במקום הקיבוץ שנגמר..

לשמות מושב עובדים או ישוב קהילתי ישנה גם זהות מוכרת וידועה. אלו הן מסגרות התיישבותיות מוגדרות המתקיימות כבר עשרות בשנים על יתרונותיהן וחסרונותיהן.

המסגרת, הוירטואלית לגמרי בינתיים, של "קיבוץ מתחדש" לעומת זאת, היא דבר לחלוטין לא ידוע, לא ברור ולא קיים נסיון עבר כלשהו ממנו ניתן ללמוד. אותו הדין חל גם על המושגים "שיוך דירות", "שיוך נכסים", "ערבות הדדית" וכל יתר 'המצאות הגלגל מחדש' הכרוכות בו.

ניתוח הגיוני של המציאות הזאת ושל האלטרנטיבות הקיימות בפני "לא קיבוץ" שכזה מצביעות בבירור על האופציה של הפיכתו ל"מושב עובדים" כמשתלמת והנכונה ביותר עבור החברים לאחר ש"האחריות על הפרנסה" הועברה אליהם (והוסרה מה'קיבוץ') שכן זוהי מסגרת ארגונית התיישבותית בה אמצעי היצור החקלאיים והאחרים כמו גם זכויות המגורים, מועברים למשפחות החברים.

אתה מציע: "לתת את שיקול הדעת וההכרעה בידי החברים עצמם בכל קיבוץ וקיבוץ".. ואני איני רואה מי עוד יכול להכריע בעניין.. אבל יש בעיה..

קל מאוד, מסתבר, לחסל את הקיבוץ ומהותו ע"י 'השינוי', החברים מצביעים, 'מכריעים' והעסק גמור, הקיבוץ איננו עוד!

אלא שאת זה עושים לפני שנותנים את הדעת על מה רוצים שיבוא במקומו!

ועכשיו כבר מאוחר מדי!
יש כבר יותר מדי ניגודי אינטרסים, מוקדי כוח אדירים בידי אינטרסנטים מעטים העושים הון במצב הקיים, חוסר אינפורמציה, פחד, בורות ומחסור חמור בכלים דמוקרטיים וחוקתיים שיכולים לאפשר בכלל לחברים את היכולת לדון ברצינות על עניין כלשהו.

מה שנשאר זה לטמון את הראש בחול, להפליג על כנפי הדמיון ולהמציא יש מאין מציאות שכולה טוב..

כפי שמיטיב להדגים את התופעה 'החבר מהמרכז':
"אני מביט סביבי ורואה קיבוץ יותר ירוק, יותר חופשי, חברים יותר מאושרים, יותר ילדים קטנים מבעבר, העזיבה נעצרה, הבנים חוזרים להקים את ביתם בקיבוץ בו נולדו לצד הוריהם וסביהם, וכל זה קורה מאז עבר הקיבוץ תהליך של שינוי והתחדשות."

זוהי בעיני הסכנה הגדולה ביותר! זהו חוסר הכרה במציאות, שלא לדבר בכלל על התמודדות איתה.

התופעה הזו נובעת מחוסר הבנה לעומק של 'השינוי' ומשמעותו..
והמשמעות שלו היא בעצם פשוטה למדי גם אם אכזרית משהו - הקיבוץ נגמר!
מה שיש עכשיו זה לא איזה "פסק זמן" בו אפשר לשבת בניחותא ולברבר..

נזרקנו באחת 'חזרה לג'ונגל' אל המציאות של "הלא קיבוץ" כפי שהתקיימה לצידנו תמיד (בלי ששמנו לב מתוך 'החממה' שלנו) וזוהי מציאות קשה, קרה ולעתים אכזרית. ואת זה, קשה קצת ל'קיבוצניק' המצוי, דוגמת 'החבר מהמרכז' לעכל.

איך אמר המשורר:
"מתי תלמדי שהחיים זה לא קיבוץ.. קר, קר שם בחוץ."
העתקת קישור