התנסיתי כקיבוצניק בחיי העיר, ומיהרתי לחזור
הוספת תגובה לדף  תודעה מפגרת - הטענות על "קיבוץ בולשביקי", שבו מתערבים הוועדות וסידור העבודה בחיי הפרט, הן לכול היותר זיכרון רחוק - תודעה של פעם, המפגרת אחרי הה
שם הכותב:  שיתופאי
נושא / כותרת  התנסיתי כקיבוצניק בחיי העיר, ומיהרתי לחזור
תוכן ההודעה:  ל'חבר מהמרכז' המציע לנו, השיתופיים "להתחבר לרגשות" וגומר (תגובה 13):
עשיתי פעם את הנסיון הזה. אני, יליד ובוגר של העיר הגדולה שבחר בחיי-קיבוץ, נאלצתי בשלב מסויים בחיי לחזור העירה, כבר עם משפחה שיש בה ילדים. לא היו לי 'בעיות-פרנסה' שם (לראשונה בחיי 'פתחתי' חשבון-בנק), אלא רק צרות היום-יום: ילדים במעון, מיסים עירוניים, קניות, יחסי-שכנים, בירוקראטיה, זיהום, בעיות תחבורה ולחצים של חוסר-זמן... וכיו"ב. חופש ודרור מאופק עד אופק, חוץ מאילוצי העיסוק שלי ושל בת-זוגי. כאשר רק יכולנו (אתם יודעים: סיום שנת-לימודים, חוזי שכירת-דירה ושאר צרות עירוניות) מיהרנו להעמיס את חפצינו על משאית וחזרנו הביתה לקיבוץ, אפילו שהעיסוקים בעיר טרם הושלמו, ונאלצנו לנוע כל שבוע הלוך ושוב. כמה שנים לאחר מכן שוב נתגלגלה לנו האפשרות לעבור העירה, והפעם לעזוב את הקיבוץ לגמרי. עם תנאי תעסוקה ופרנסה ודיור וחינוך לילדים וסביבה אנושית (עירונית) סימפאטית. אפילו המשך-לימודים גבוהים ע"ח מקום-העבודה (העירוני)... התלבטנו במשך כמה שבועות, עד שעות מעטות לפני תום המועד האחרון בו היינו צריכים להשיב תשובה למציעים, ואז השבנו בשלילה. "הרגשתי שאתם תשארו קיבוצניקים" אמר לי מי שאמר 'מעבר לקו'. "עכשיו אני צריך להודיע למספר 2 בעדיפות שלנו (היה מכרז) שהוא נתקבל". מאז אנחנו חברי-קיבוץ. מלאי-ביקורת. עם הרבה מורת-רוח. אפילו פגועים מעניינים לא מעטים. אבל קיבוצניקים מבחירה ו'בשורה התחתונה' כתוצאה מהחלטה שלנו. אם להעזר במשל העצים שבגלל ההתמקדות בהם לא מרגישים שיש יער, הרי אסכם שיש ביער הקיבוצי שלנו המון עצים שהתייבשו, שנרקבו, שהתמוטטו, שענפיהם ממורטטים וצילם דל, ואפילו פירות עצי-הפרי שביער - רבים כבר באושים... אבל עדיין זה יער שצילו מרובה מן הצל שבחוץ ופירותיו מזינים וטעימים מאלה שאותם צריכים ללקט בשווקים המנוכרים והפרוצים דיירי-העולם הגדול". ש.
העתקת קישור