נסיגה של 14 שנים לאחור ? של 40 שנים ?
הוספת תגובה לדף  משבר שיוצר הזדמנות - ישראל צריכה לנצל את עימות בין חמאס לפת"ח כדי להעביר את הנטל המוסרי של פלסטין המתפוררת לחיק הירדנים והמצרים ולהגביל את פע
שם הכותב:  דני ו.
נושא / כותרת  נסיגה של 14 שנים לאחור ? של 40 שנים ?
תוכן ההודעה:  אינני יודע את גילו של דני רשף (ממושב חוסן ?), ואם הוא זוכר, או לפחות יודע מקריאה ושמיעה על מעמדם של תושבי רצועת-עזה ושל תושבי ג'נין, שכם רמאללה וחברון עד בוקר ה-5.6.1967. לימים ההם דני רשף רוצה להחזיר אותנו ? עם "כוחות או"מ שבמשפט אחד של מזכיר הארגון הבינלאומי הם 'מתקפלים' ומסתלקים להם ? 40 שנים כאילו לא היו, על כל הדם, הסבל, הכאב, החרדות והנזקים ש'חטפנו' ו'החטפנו' מאז ?
תגובתי המפורטת שבהמשך שוגרה גם לאתר www.ncf.co.il בהמשך לידיעה הבאה ותגובה של 'מיכל' עליה, שגרסה ש"הכל באשמת הסכמי-אוסלו":
חמאס: מוכנה למו"מ עם ארה"ב - תנועת החמאס מתבצרת בעמדותיה ושוללת את ממשלת החירום הלאומית שהקים אבו מאזן דובר החמאס אינו שולל הידברות עם ארה"ב ושיחות עם אבו מאזן מאת: יהונתן דחוח-הלוי www.Nfc.co.il ישראלי-פלשתיני מלחמת אחים ברשות פורומים Nfc
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-133815-00.ht...
אכן מיכל מירושלים, ההסטוריה חוזרת, אבל לא 14 שנים לאחור כדברייך (לימי טקס חתימת הסכם-אוסלו בוושינגטון, וקבלת פרס-נובל בסקנדינביה) אלא לימים שלפני ה-5 ביוני 1967 ! אני יכול להעיד על בסיס זכרוני האישי, ככל האנשים המבוגרים שחיו בארץ הזאת לפני מלחמת 6 הימים: ברצועת-עזה שלטו המצרים, בלי קשר ל'גדה המערבית של הירדן' (יהודה ושומרון בלשוננו כיום), שבה שלטה הממלכה ההאשמית של ירדן. שתי ישויות תחת שני ממשלים שונים ונפרדים ! כל מה שהביאה מלחמת 6 הימים, ומה שהביאו כל הדם, הסבל והנזקים מאז כאילו נמחק בבת-אחת: שוב שלטון מצרי ברצועת-עזה. אולי בקרוב שוב שלטון ירדני מהר-חברון ועד הר-הגלבוע. ההבדל הגדול: מצרים וירדן כבר אינן "מדינות- אויב" כהגדרתן, אלא יש להן הסכמי-שלום עם ישראל - כעין תוצר-לוואי, אבל בעצם אולי הפרי העיקרי של הסכמי-אוסלו !
ועוד: גם בימים שבין חתימת הסכמי שביתת-הנשק במרץ 1949, אחרי מלחמת-השחרור, ועד ימי ההמתנה שלפני מלחמת 6 הימים, בחודשים מאי-יוני 1967, חצצו כביכול בינינו לבין תושבי השטחים שמעבר ל'קו הירוק' אנשי-או"מ, משקיפים או חיילי-כוח או"מ (בגבול רצועת-עזה). כך כידוע כיום גם בגבולנו הצפוני, עם סוריה ועם לבנון. כי כנראה אנחנו בעצמנו, תושבי האזור ומדינותיו, איננו מסוגלים לשמור על 'שקט של שכנים' בינינו לבין עצמנו, בלי "השגחה" כביכול של "מטפלות" בין-לאומיות...
ועוד הבדל עצום: אז הפלשתינאים היו תושבים כפופים ללא מעמד אזרחי (ברצועת-עזה) או אזרחים סוג ב' (בגדה המערבית הירדנית), וגם שאיפותיהם הלאומיות והאזרחיות היו עדיין "מתחת לפני השטח" אם בכלל היו קיימות (אש"פ, הארגון לשחרור פלשתין, נוסד רק ב-1965 !). אולי כמונו בימי העליות הראשונות - מימי "הישוב הישן" ביל"ו ועד ימיה של 'הצהרת בלפור', ערב מלחמת העולם הראשונה. כיום הם קבוצת אנשים עם תודעה לאומית, הגדרה עצמית, ושאיפות לריבונות ולממשל עצמי, כמונו אנו מאז ימי אותה הצהרה ! 'פתח' מול ה'חמאס', וגם 'הג'יהאד האיסלאמי' ו'החזית העממית' וארגונים אחרים, גדולים או קקיוניים והמאבק ביניהם על השליטה באוכלוסיה הפלשתינאית מזכירים לי את ימי המאבק ('סזון') בין "ההנהגה של הישוב המאורגן" (קרי: הנהלת הסוכנות היהודית ו'הועד הלאומי') לארגונים הפורשים: אצ"ל והסתדרות הציונית הרביזיוניסטית, לח"י ו'ברית-הבריונים', ובכלל במישור אחר � העדה החרדית ושאר הפלגים החרדיים, שלצד הסתגרות בגטאות האוטונומיים שלהם תוך נידוי והחרמה של "הישוב המאורגן", גם נלחמו בהגמוניה החילונית ("העגלה הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה הטעונה", כדברי 'החזון-איש' לבן-גוריון). כל זה אצלנו כמובן. מאבקים פנים-לאומיים לצד ובמקביל, או לפני ואחרי מאבקים לאומיים הם כנראה דבר "מתבקש" ורגיל (ראו מה שקרה בבלקן לאחר נפילת המשטר ה"מאחד" הקומוניסטי, ובאירופה שנתחלקה ל'מדינות-לאום' לאחר נפול האמפריות של לפני מלחמת העולם הראשונה).
לכן, לסיכום התאור העובדתי-הסטורי הנ"ל, הנה מעין כוון למסקנה: האם לא נכון מצדנו להכיר בכל מי שבסופו של דבר ולאחר מאבקי-הכוח שאנחנו רואים עכשיו ישלוט ב'רשות הפלשתינאית' ולכבד אותו ? ואז � אם זה יהיה שלטון עויין, נתנהג אליו כמו שמתנהגים כלפי מדינת-אוייב (אף על פי שהיא אוייב, עדיין נכון וניתן לכבד אותה !), לגביה המלחמה היא המשך המדיניות והמדיניות היא המשך המלחמה, בכלי-בצוע אחרים (קלאוזביץ). כמו שנהגנו עד לפני 14 שנים במדינות-האוייב מצרים וירדן, שאיתן נלחמנו יותר מפעם אחת, ובסופו של דבר חתמנו על הסכמי שלום, ומאז מערכת ישוב הסכסוכים בינינו מתנהלת על בסיס שונה לחלוטין: בין מדינות רבוניות ושוות-ערך. נדמה לי שזה מה שלאמיתו שלדבר מבקשים הפלשתינאים לעצמם ומעולם כולו. אז מה, נחזור 40-60 שנים לאחור או שנביט לעתיד ריאלי ואולי טוב יותר ? בידינו הדבר, אם כי נכון שלא רק בידינו. דני ו.
העתקת קישור