המשל המצמרר של שיטת ה'פל-קל' - ריצפה ותיקרה:
הוספת תגובה לדף  ההבדל הגדול - בשעה שהכנס השנתי של המטה השיתופי עסק בשאלה כיצד לקרב את החברה הישראלית לסולידאריות הקיבוצית, עסק כנס "ההתחדשות" שהתקיים אחריו ב
שם הכותב:  שיתופאי
נושא / כותרת  המשל המצמרר של שיטת ה'פל-קל' - ריצפה ותיקרה:
תוכן ההודעה:  תחילה נחרדתי וצמרמורת עברה בי למקרא ההשוואה בין משפטם של ממציא שיטת ה'פל-קל' בבנייה ושל מבצעיה שנאשמו בהריגה, לבין ממציאי שיטת ההתחדשות בקיבוצים ומבצעיה, שאשמתם לא הוגדרה כחמורה כל-כך, וגם אשמתם על גרימת-נזק באופן בלתי סביר ובהליך בלתי תקין ולא חוקי, טרם הוכחה במובן המשפטי המובהק, בפסיקה של בית-משפט מוסמך. אבל אחת התגובות בהקשר הזה דווקא כוונה אותי להבנה אחרת של המשל והנמשל: תקרת ה'פל-קל' וריצפתה, ו'תיקרת-ההתחדשות' וריצפתה. האם מוצקה דיה 'ריצפת ההתחדשות' להבטיח את מינימום איכות-החיים ובטחונם הכלכלי והחברתי לכל "הרוקדים ומפזזים במחול ההתחדשות", כמו גם ליושבים מן הצד וצופים בהנאה או בהסתייגות; בלי להבין "מה התנועות המטורפות האלו?", או אולי בצער ואפילו בסלידה? ולעומת זאת, האם חזקה דיה 'תיקרת ההתחדשות' כדי לשמור על פערים נסבלים, אנושית ובאופן הוגן ולא "דוקר בעיניים ובנשמה", בין חברי אותן קיבוץ ? האם הריצפה והתיקרה הם אמנם המינימום והמקסימום שביניהם אולי יש מקום לגמישות ולשינויים נסבלים, אבל שלא יעשו את הקיבוץ ל"לא-קיבוץ". על המינימום והמקסימום האלה, על הריצפה והתקרה, צריך לדעתי לנהל את הדיון, כדי להגיע ל"בסיס-הסכמה" מעודכן ואקטואלי בין כל מי שרוצים להשאר "חברי-קיבוץ". וזאת לדעתי גם משימתם של פעילי/עובדי (אני כבר לא יודע איך לקרוא להם) 'מטה התנועה הקיבוצית'. להציב גבולות ברורים, שמי שחורג מהם, יכול אולי לעשות כהבנתו וכאוות-נפשו, "אבל לא בבית-ספרנו"! ש.
העתקת קישור